משחקים באבא ואמא

נתחיל בלהגיד שהכל בסדר.

כותבת בקיצור נמרץ (אבל עדיין יצא ארוך) כי תיכף הקטנה תרצה שנסתובב בבית.

ביום חמישי בערב איווה קיבלה מכה בראש (בצד שמאל) מהדלת, היא קצת בכתה אבל נרגעה די מהר והתנהגה כרגיל. אחרי כשעתיים היא הקיאה אחרי האוכל, היא לפעמים פולטת אבל זה היה יותר מפליטה רגילה היא פשוט פתחה את הפה והמון חלב נשפך החוצה :/

אנחנו מאוד נגד להגיע עם תינוקת בת חודש לבית חולים שורץ חיידקים עמידים.

<הפסקת הקלדה לטובת הסתובבות עם איווה>

הרופאה היתה נחמדה וסיפרה לנו בעדינות שאנחנו צריכים להישאר עד הבוקר להשגחה ("כן, תתבאסו תתבאסו"), שבגיל כזה עם פגיעת ראש הם חייבים לפי החוק לאשפז :(

כשהיא יצאה אבאל'ה ואני הסכמנו שנחתום על איזה טפסי שחרור שהם רוצים ונחזור הביתה (אנחנו גרים די קרוב לביה"ח), אבל כשחזרה היא אמרה שאנחנו חייבים להישאר לפי החוק (עכשיו שאני חושבת על זה, איך בעצם היא היתה עוצרת אותנו? אם תלכו יבוא שוטר?). שיתפנו אותה בזה שאנחנו מודאגים ממה שאפשר לתפוס בביה"ח והיא אמרה שנהיה במחלקת כירורגית ילדים.
<עוד הפסקה ארוכה בהקלדה>

אבאל'ה חזר הביתה להיות עם אמילי (הקפצנו את אחיו שבא עם זוג חברים להיות איתה כשאנחנו בביה"ח, היא נרדמה לפני שהגיעו) ואני נשארתי עם איווה ללילה (ומיכלי האוכל הניידים שמחוברים אלי), הלילה ארוך במיוחד, איווה קמה כל 3 שעות לאכול ולבדיקות. מיותר לציין שהיה ממש קשה להרדם שם, היא כזו פיצית, גם במיטה הקטנה (יחסית לשל גדולים) מחוברת למכשיר שעוקב אחרי הדופק ומצפצף במלחיצות כשהיא זזה לא לטעמו.
היה מאוד קשה להרדם עם כל הלחץ, הרעש, האור וזה שהגיע אלינו שותף מתבגר גדול וכואב (שמסתיר סיפור לא פשוט ומעניין). בערך ב-03:00 לפנות בוקר האחות ריחמה עלינו וניתקה את המכשיר שחובר בפלסטר לאצבע של אמילי והניחה לה להרדם מכורבלת ומחובקת עלי, אישרתי לה שאני עושה מוניטורינג ומשגיחה שהיא בסדר במקום המכשירים.

אין ספק שלהעביר לילה בבית חולים נותן פרופרציות לדברים...

בבוקר כשציפיתי שהרופא יגיד שאנחנו יכולות ללכת הביתה, אבל הרופא אמר שהוא צריך להשאיר אותנו להשגחה ל-24 שעות (הרופאה שקיבלה אותנו אמרה רק עד הבוקר, מעניין אם לא ידעה או הבינה שאין סיכוי שנסכים לזה) בגלל שזה יום שישי הוא קיצר לנו על התנהגות טובה לעד 15:00.
אבאל'ה דאג להעמיס את אמילי על ההסעה, להוציא את הכלבים והגיע אלינו, הזמן זז לאט לאט... בשלב מסויים שמענו את הרופאה אומרת למתבגר שלא משתף פעולה מעבר לוילון שהיא צריכה לקחת לו שוב דם כי יש לו חיידק בדם, זה גרם לאוזניים שלנו לסמור - איזה חוסר אחריות לשים אותו בחדר ליד תינוקת בת חודש! יצאנו עם איווה מהחדר ואבאל'ה דרש מהאחות להעביר אותנו, היא נסתה להרגיע אותנו שזה לא מדבק, אה כן? באמת אז מאיפה הוא קיבל את זה? (אולי היא התכוונה ללא נישא באוויר)
השותפה שלנו לחדר החדש היתה גם היא עם פעוט שנפל מהמיטה וקיבל מכה בראש :/

אחרי עוד זמן שלא זז, ניסיתי לישון עוד קצת זה היה מעייף, האחות שחררה אותנו קצת לפני הזמן, התקפלנו ויצאנו הביתה תוך שניות.

בבית שחררנו את אבא שלו שלקח את אמילי מביה"ס והכין איתה עוגיות, זה היה טוב בשביל שניהם הזמן איכות הזה. בבית כולנו התקלחנו, זרקנו את כל הבגדים לכביסה וחזרה לשגרה, בואו לא נעשה את זה יותר.

5

האור האדום זה ממה שבודק דופק ומחובר לאצבע

-

הפוסט הזה מזכיר לי שנראה לי שבסוף לא סיימתי לכתוב ולא פרסמתי על הפעמים שהיינו עם אמילי בביה"ח כשנפלה ופתחה קלות את הסנטר ורצה לתוך שולחן מתכת בעבודה שלי ופתחה קלות את המצח, היא הודבקה בשתי הפעמים והיתה גיבורה.

נראה לי שהפוסט הזה יעניין רק הריוניות ואמהות טריות אז השאר באמת לא חייבים להמשיך :)
אני אתן לכם אישור להסתובב במסדרון.

מעבר על הבלוג ומה שכתבתי שקנינו ולמה לבייבי אמילי כשנולדה מאוד עזר לי עכשיו להחליט מה לקנות, אז אני כותבת עכשיו לקוראים בבלוג מה קנינו וממה אנחנו מרוצים, בתקוה שיעזור לכם.

חשיפה - אין לנו עגלה!

גם עם בייבי אמילי לא היתה לנו עגלה, המחירים של עגלות מטורפים, האמת היא שאז לא הצלחתי להחליט ולבחור מה יתאים לנו. בסוף נשארנו עם סל קל שמתלבש (עם מתאם) על טיולון ואז לא צריך להעיר אותה אם נרדמה ברכב.

סלקל

מקסי קוזי Maxi Cosines cabriole (שלנו כסוף אפור)
(בלעדי בשילב :/)

ההבדלים בין הדגמים לא מצדיקים את הפרשי המחירים לדעתי, היה חשוב לנו שיתלבש (עם מתאם שעולה 150 ש"ח) על טיולון קוויני שיש לנו.

קוויני זאפ Queeny Zap (שלנו בצבע תכלת)
(בלעדי בשילב (ובלעדי לאתר?))
כאמור זה אותו הטיולון של בייבי אמילי, שיש לנו מלפני כשש שנים

משמש כטיולון מגיל חצי שנה עד 15 ק"ג - השיקולים לרכישה: אחיזת שטח - סתם, התכוונתי לנוח לתמרון, קל לקיפול, משקל קל, מתקפל יפה, נראה עתידני עם שלושת הגלגלים שלו וגם אפשר לשחק כאילו הידיות הם ג'ויסטיק ולירות.

מנשא 

בייבי ביורן סינרג'י Baby bjorn synergy

(נרכש מבייבי סטאר שם הוא זול יותר בלפחות 150 ש"ח בהשוואה למקומות אחרים. היה רק בצבע כחול כהה)

מנשא זו המצאה גאונית, אפשר להסתובב עם איווה כשהידיים פנויות ולא צריך להזהר כל הזמן לא להפיל ולשבור אותה.

הפעם קנינו מנשא מערבי, הקריטריונים לבחירת מנשא היו:
תמיכה לגב, פשוט יחסית, מינימום רצועות וחיבורים, קל ואוורירי ומגיל אפס (New Born)

נסענו יחד ביום שישי כשאיווה בת שישה ימים כדי לראות איך שמים אותו ולוודא שנוח לנו. משם הגענו למרכז ת"א וישבנו לקפה וקוראסון שחיתות לפני שאספנו את אמילי מבית הספר, אמילי היתה כל גאה והראתה את אחותהלכל מי שרק רצה (וגם למי שלא)

[לבייבי אמילי קנינו מנשא קשירה חזק ומכובד, אבל אני הסתבכתי איתו וחששתי שהיא תיפול ממנו ויצא שלא השתמשתי בו כמעט בכלל]

היסנס Hisense

(נרכש מאתר מדי-לינק, השירות היה מצויין)

הקריטריונים: דו כיווני, מחיר שפוי בונוסים: משמיע מנגינות, יש אור, טמפ' בחדר ועוד דברים שממש לא חייבים... באופן מוזר רק באחד המכשירים (יחידת ההורים) יש סוללות נטענות והשני צריך להיות מחובר לחשמל, הסוללות הם לגיבוי.

האינטרקטום נותן לי קצת חופש כשהיא בעריסה, להכנס למקלחת (באופטימיות), להכין לי משהו לאכול (בעוד אופטימיות), אפילו לצאת לחצר עם הכלבים.

הבית הקודם היה מאוד קטן ושמענו את הבכי בכל הבית, כאן ברגע שיוצאים מהחדר כבר לא שומעים אותה, יש לזה יתרונות כמו שאיווה עם אבאל'ה ואני ישנה (כן, ישנה!) בחדר.

אמילי מאוד מתלהבת מהאינטרקום הזה, ודי משגעת אותנו מבית העץ ועוד מקומות ומפעילה לנו מוזיקה כשהיא שומעת את אחותה בוכה...

עוד דברים שקנינו:
סינר הנקה (חשבתי שיהיה משעשע לצייר עליו שדיים אבל אני לא אעשה את זה).

ולא זוכרת כרגע מה עוד.

דברים שנשארו מכשאמילי היתה תינוקת ומשמשים אותנו עכשיו:
הבייביסנס (לא יודעת איזה דגם יש לנו), כריתי ושוב לא זוכרת כרגע מה עוד.

אגב, אנחנו לא משתמשים בשידת החתלה להחתלה בכלל...

הקוראים הקבועים וחדי-העין מבינכם בטח משפשפים עיניים בפליאה - אמילי, בורוד! הייתכן?

התירוץ: אמילי ואבאל'ה היו אצל ההורים שלו שאוהבים להלביש אותה ב... כן, ניחשתם נכון, ורוד. (היי דודה ע.)

אנחנו מצאנו שימוש לורוד הזה, אלה מדי הב' שלה, בגדים שממש לא אכפת לנו שתלכלך בזמן האוכל.

שימו לב בתמונה מתחת לחתולה המדף משמאל (זה שניסרתי לו את הפינה) אמילי פינתה אותו מכל הספרים שהיו עליו, אחד אחד בחנה אותם והעיפה מאחורי הגב, את הספר זה כבר קרא(ע)תי, הספר הזה לא טעים... ואז עמדה בגאווה ליד המדף החשוף והציגה את העיצוב שלה, היא קוראת לזה "ריק".

שניה אחר-כך... ככה יורדים ממנו. אפשר לראות את היד של אבאל'ה שזינק אליה (בכלל אנחנו מזנקים המון) מזל שיש שטיח מרופד דו שכבתי.

אתם יודעים מה אומרים שמי שנפל מהסוס צריך לעלות עליו ישר חזרה (היי זאני).

בתמונה מאחורי אמילי אתם יכולים לראות כבשה פרוותית ו... ורודה!

מה יהיה? נגיד להגנתנו שאנחנו מכירים בזכות הקיום של הורוד כאחד הצבעים בספקטרום, הכבשה והכלב הורוד (עם האוזניים השחורות) הם כל כך נעימים (אין לכם מושג!) כך שהצליחו לשרוד את הסלקציה המחמירה שלנו, שאם לא היינו עושים אותה הכל כולל הכל היה כאן ורוד.

למרות שהמצלמה אמרה שהסוללה נגמרה, שיפשפתי אותה וביקשתי ממנה תמונה באמת אחרונה וחטפתי את השתיים האלה.

מה זה ה"פצע" בראש - קישור במקום להסביר לכל אחד בנפרד בתגובות...

תינוקות הם כמו מילקי - אל תשאירו אותם לבד אפילו רגע אחד.

מתיש אותי להשגיח כל הזמן.

אתמול קניתי וחיברתי "מנעול מהיר לארונות" (הכי פחות מכוער שהיה) ו"מגן שקעים" (יש "מפתח" כזה ללהוציא את זה).

אנחנו צריכים לזכור ששמתי את זה כשאנחנו מנסים לפתוח את הארון ולא מצליחים או לחילופין מצליחים בכוח ותולשים את המנגנון הזה.

 ...Not a moment too soon

אמילי אכלה היום לראשונה חלמון של ביצה (הצהוב) קשה כמובן (מחשש לסלמונלה) בקרוב תאכל גם טחינה, אבאל'ה כל כך הרבה יותר טוב בלהאכיל אותה ממני. אולי כי שתינו יודעות שאיתי אפשר גם אחרת.

תוספת לתמונה מהפוסט הקודם -

את קופסת הפרנטל (תוסף תזונה להריוניות ומניקות) נתתי לה כי היא אהבה את הרעש שזה עושה, אבל במקום לנער את זה עד שיהיה לי בפנים אבקת כדורים היא פשוט פתחה את הקופסא ואפילו הכניסה אחד לפה, שלפתי אותו לפני שבלעה.