משחקים באבא ואמא

לפני הכל - למי שפספס את הפוסט הקודם - הוספתי קובץ סאונד לבלוג בו אפשר לשמוע את אמילי נואמת (להפסקה לחצו על Esc).

מאוד כואב לי הגב, לפעמים אני מרגישה כאילו קיפלו אותי לחצי ושברו באמצע. יש איזור מסויים שכואב לי במיוחד. כל ההריון לא כאב לי הגב כמו עכשיו. אחרי הלידה כאב לי באיזור האפידורל אבל זה עבר. והכאב הזה כאן להשאר (here to stay).

אבאל'ה עושה מסאג' נהדר* וזה בהחלט מקל עלי, אבל הכאב חוזר מהר מאוד.

קרוב לודאי שזה מלהרים את אמילי (8.5 ק"ג בחודש שעבר), נראה שיש תנועה לא נכונה שאני עושה בהתמדה. אתמול כשהיינו אצל חברים עם שני ילדים הייתי בטוחה שגם להם כואב ושככה זה, חלק מהעסקה בלהיות הורים - התפלאתי לגלות שלהם לא כואב.

* You cannot have Xander בדיחה פרטית.

כותרת אלטרנטיבית - זירו הכפולה.

לאמילי יש ה-מון צעצועים מכל מיני סוגים (לכן בהזמנה למסיבה שלה ביקשנו לא להביא לה עוד צעצועים) , את זירו אתם כבר מכירים, היא קיבלה אותו מתנה מאח של אבאל'ה (דודל'ה).

נראה שזירו הוא הצעצוע החביב עליה (מי אמר חפץ מעבר?) זה לא פשוט להיות החפץ החביב עליה, וזירו בהחלט עונה על המון דרישות. הוא לא גדול מדי (יש בובות שיותר גדולות ממנה פי כמה כמו גארפילד, גראמפי, הפיל הלבן...) אין לו חלקי פלסטיק כמו לצעצועים של לאמאג' (עם הלעסנים כמו ספייק הדינואזאור, מורטימור המוס, טאו טאו הפנדה, וסידני הקנגרו האדומה) והכי חשוב הוא חביק ונורא כיף לה למולל את האוזניים שלו ולהרדם איתו.

בתור ה-צעצוע אמילי מעסיקה את זירו במשרה מלאה, ביום ובלילה עם חופשות לכביסה וחזרה מדי פעם. קראתי שכדאי שלצעצוע החביב עליה יהיה ממלא מקום כך העומס יתחלק בין שניים, אפשר יהיה להחליף בניהם והוא לא ויקח לו יותר זמן  להתפרק וגם אם יקרה משהו לאחד מהם, זה יהיה פחות נורא...

אז כשאבאל'ה היה בחו"ל (12 ימים ארוכים מאוד) הוא חיפש עוד זירו ולא מצא בשום מקום, כנראה שזאת לא העונה. ניסינו לשכנע אותה שצעצועים אחרים (כאלה שאפשר להשיג עוד מהם) יכולים להיות ה-צעצוע, אבל ללא הצלחה.

לדודל'ה יש היה גם זירו משלו, חשבנו לחטוף אותו, אבל דודל'ה הביא לה אותו מרצונו החופשי, אני כל כך מעריכה את זה, ובכלל הוא יופי של דוד!

בתמונה אפשר לראות את הזירו המקורי אפרורי, מרוט ומותש מימין והמחליף הרענן והמצוחצח משמאל (הפרווה שלו כל כך פלאפי ונעימה, אבל לא לעוד הרבה זמן).

ממש בן המלך והעני.

כרגע שמציגים לה את שניהם (מבחן טעימה) היא חוטפת את הישן ומתעלמת מהחדש. אז נכניס את שניהם לכביסה ונעלים את המקורי כדי שתלעס את החדש לאותו המצב...

Rest my case

כיף להתעסק קצת גם בשטויות.

חובבי באפי בוודאי מזהים את הכותרת.

זה פוסט ישן

איכשהו העברתי את הפוסטים מקטגוריית תראו מה עשיתי לטיוטא וכשהחזרתי הם הוקפצו לעכשיו...

תתעלמו.

היא הונחה במיטה, חיכינו כמה דקות לוודא שהיא אכן נרדמה באמת - התנפלתי על המכנסיים שלה :)

סנאי, דביבון, בונה וכלב

לא לדאוג, בכל התמונות אמילי מחוץ למכנסיים שלה.

כשאבאל'ה שיחק עם אמילי, חטפתי את אחת החולצות וציירתי מה שאני זוממת כבר כמה זמן.

לאוהבי באפי באשר הם :)                                                                  

ולמי שלא מכיר ויודע - זו השקופית שמוקרנת בסוף כל פרק.

ללא קבועים, קישור למה שציירתי קודם.

אבאל'ה בבית אז אני בסדר:) למרות שהשאירה אותי ערה עד שבע וחצי בבוקר...

ברגע שיהיה לי זמן אני אגיב לתגובות שלכם, עד אז אני קוראת הכל.

מעבר-לים שלחה לי. התמונות מקשרות למקום בו היא מצאה אותן.

היא נרדמה (נראה שזה אמיתי) אז אני אקצר ואזנק למיטה לצידה.

אתמול אחר הצהריים למרות שלא היה לי יותר כוח בכלל, ארזתי אותנו ויצאנו. כן-כן בלי שנהיה חייבים להיות בשום מקום. יציאה לשם יציאה.

קצת אוויר ושמש שיעשו טוב לשנינו. מה שדחף אותי החוצה הייתה חברה שאמרה לי שזה מעייף אותם ואמילי ערנית כל כך (ערה חמש שעות שזה המון כשאתה מישהי קטנה או מישהי גדולה ועייפה מאוד).

כמובן שהאכלתי אותה לפני, אני עדיין לא מוכנה להאכלה בפומבי...

יצאנו החוצה, רק 16:30 והשמש כבר הייתה בדרך החוצה, אבל לפחות אוויר היה.

הייתי כל כך גאה בעצמי - אנחנו בחחחוווווץץץץ.

עשינו סיבוב קצר אל גן בסביבה וחזרה כי השמש נעלמה (כל כך מוקדם!) וכבר נהיה קריר, מזל שלקחתי שמיכה. בדרך חזרה היא התעוררה והתחילה לבכות אז הלכתי ממש מהר.

היה לי קשה לעלות עם אמילי והעגלה במדרגות (קומה 2 אין מעלית). היה מעייף מאוד אבל הוכחתי לעצמי שזה אפשרי.

ננסה שוב מחר כשהוא יחזור מהעבודה.

מי מזהה מאיפה הכותרת לפוסט (זה קל)? (ההשתתפות אסורה על לי.ע)