אז כן, תודה לכל המעודדים P: אתם מושים!

                בהמשך עוד סיפור שכתבתי.

 אבל עכשיו,פוסטט תמונותתת שלי ושל יאנה ושל רבקה בלילה של טארוט (כן, רבקה, יש מצב שנעשה

לילה של סיאנס פעם הבאה ^^)

לא תמונות כמו שיש אצל רבקה.. יותר יפות,שאת חלקון אני עיצבתי P::!!!

 בקע השמנעע P:::::

יאנה הכוסיט D:::

כוסיט שלי אין לי הרבה תמונות שלך =\\

ואני (?) XDD

    כוסיוט D:

ו..זהו נראלי היה כייף באותו לילה אני הלכתי לישון בשש בבוקר.. P::

  אללללה סיאנססססס!!

דמט כמה זמן לוקח לתמונות לעלות יכולתי למות לקום לתחייה להתחתן להוליד 5 ילדים שהם

 ייתחתנו להתגרש להתחתן שוב עם אותו בנאדם ולמות שוב.

משו כזה.

  סיפור שלי.כן, עכשיו.

"לצלול ולקום\אימאן סביתאן."

איני מסוגלת עוד להבחין בין אם זה יום,או בין אם זה לילה,איבדתי את חוש הזמן.אני כבולה בתוך מיטה אפורה וקשה,אני אפילו לא יודעה היכן אני נמצאת. הלב שלי מתפורר,למראה ההרגשה העכורה והלא צלולה.אני אבודה בתוך עצמי,אבודה בתוך מים הנמצאים בין צלילות לבין עכרות. לא יודעת באיזה דרך לבחור,לא יודעת אם יש בכלל למה עוד לצפות. אני מחפשת אותך,בתוך המים,מגששת ומגששת בין הבועות,אך איני רואה דבר. איני רואה דבר,כי כבר איבדתי אותך בעבר.
איני רואה דבר,מכיוון שאני חיה ולא מתה כמו שחשבתי. אני חיה וקיימת,רק לא יודעת היכן הוא העולם. אני חיה וחזקה,נמצאת פה על ידי מברק. כתוב בתוך המברק..."נערה טבעת במים,נמשכים החיפושים אחריה". הנערה הזה היא אני,היא חייבת להיות. אני בתוך מים לא?ואני גם חיה..למה האנשים מטומטמים? למה הם רושמים שאני מתה?למה הם מסיקים כך מסקנות,בצורה כזל כך משפילה?! אם מסתכלים על זה,אני באמת מתה,כי אין לי בשביל מה לחיות. אהובי מת,חבריי וידידיי נעלמו,משפחתי נאכלת בתוך עצמה, ואני נשארת פה בבדידות עמוקה. חוסר האוויר מעיקה עליי,אני חייבת לעלות למעלה ולנשום אוויר. אך אין בשביל מה,כי במילא החיים הם סתם באמת משחק, שהכל בה מזויף. אני רואה משהו מדשדש בין המיים מעליי,סירה קטנה ובה ידיים.ידיים של נער, רגע, זה לא יכול להיות!! דולב?!! (חח יאנה ורבקה XD) היידיים מושכות אותי,ופתאום אני מתעורר במיטה בבהלה,רואה את דולב לצידי במיטה,מסתכל עליי במבטה החמוד והתמים,ומחייך את חיוכו הנפלא,
שתמיד שבה את ליבי בסערה. הוא קם מהמיטה, לובש את הנעליים יוצא וסוגר אחריו את הדלת. ואני שוב מתחילה לבכות לא יכולה לתאר את המצב בו אני עומדת כעת, הוא שוב חמק מבין אצבעותיי. לא יכול להיות! בכיתי ובכיתי, כמעט טבעתי בתוך הדמעות שלי עצמי. אתה לא יכול להבין שאני אוהבת אותך? אוהבת אותך, אבל אין לי כח יותר להילחם עליך. אתה כולך סנוב קטן שמהלך על כדור הארץ. אפשר לחשוב, מי אתה לעומת קורט קוביין? מי אתה לעומת אביב גפן? מי אתה לעומת שלמה ארצי? כלום. אתה, אני, את והיא. אנחנו אפס, לא יוצלחים. אז למה אתה תופס תחת? תאהב,תסחף,תחייה את הרגע. אחריזה תזרוק. לפניי. אני אוהבת אותך, טוב? אוהבת אותך.

מקווה שאהבתם, תעירו הערות כן?.

  בהתחלה זה יפה כזה אבל לקראת הסוף, זה כזה מציאותי ולא מגניב. נכון?

     אין לי מצב רוח בגללך, אני לא מאשימה אותך, אני אוהבת אותך.