Some whispersכשאנשים קטנים עושים צל גדול זה סימן שהשמש שוקעת. |
| 5/2015
סדקים
קראו לה לילי פרנקל, היא הייתה מנומשת עם עיניים גדולות ותמימות למראית עין, שפתיים משתובבות ובתוליות ומבט שובה.
הפעם הראשונה שגבולותיה נמתחו הייתה כשהוא שלח את ידיו מתחת לחצאית השחורה שלה וקטף לה את הלב המפרפר על מיטת יחיד ישנה מעץ בפרברים של טקסס. הוא קיבע אותה עם יד אחת מלופפת סביב שתי ידיה מעל ראשה והשנייה הייתה עמוק בתוכה, עושה בה כשפים. כך ייצב אותה וחצב בה גן עדן. עם כל מחזור תנועה של ידו דעתה של לילי נזלה ונמסה לתוכו, על כף ידו. עד שנהפכה לשלולית נזקקת ואמורפית עם מבט מזוגג ותלוש.
חיוכו המסופק והמאוהב מיד היה נמתח על פניו, בידיעה שעכשיו לילי מוכנה, מוכנה שיצור אותה מחדש, עם קצות אצבעות לרגע מלטפות, לרגע לוחצות על כפתורים נסתרים ויד סוטרת. לילי לא ידעה מנוח והתמלאה שלווה בו זמנית ממחול הנפשות שסדק, ניתץ וברא בה מחדש.
נגועי קטרזיס הם נשכבו זה לצד זה, לילי מרחפת בין המימדים והוא מביט בה מהופנט, צד כל תזוזת שפתיים.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
