שעמום זאת לא מילה גסה. אבל זין כן!

ככה אני מרגיש.

לא נפשית ולא פיזית, יותר בתפקיד.

אני נמצא שם כמה זמן, לפעמים אפילו שנים. ממלא את החלל המסויים הזה.

כזה שיש לכל בחורה פנויה.

ואז הוא מגיע...

אותו אחד שהכרת איכשהו, או בעבודה, או באוטובוס. או סתם היה איתך בשכבה.

ועכשיו צריך להתחלק.

בהתחלה יש הסכם לא כתוב, ביני לבין הזה שאני לא מכיר.

חצי חצי קובעים.

עד שיש את הרגע הלא מוגדר הזה, אולי ברגע שהוא אומר לך שהוא אוהב אותך, או שאתם שוכבים.

כבר אין לך חלל, ולי אין מקום.

עכשיו נשאר לעבור לחלל הבא.

ששואלים שאלה

ולמרות שיודעים את התשובה, עדין שואלים...

וכשמקבלים את התשובה שציפית לה, הריי ידעתי את התשובה.

עדין נמחץ הלב.

כאילו מישהו שם לי רגל על החזה, ולחץ חזק.

אבל אני לא צורח.

אני חזק. (עדיין..)