אני נוסעת ממקום למקום מתחילת השבוע, בהתחלה זה היה סבבה ועכשיו זה סתם מציק. אז נכון שיש הרבה מקומות שנחמד בהם ונכון שאני נהנית ככה לפעמים, אבל זה מתחיל לחרפן אותי.

מתגעגעת ליושי ובכלל לכולם,רוצה הבייתה, ולצערי גם כשאחזור כנראה שבבית לא אוכל להיות.

יותר מידי אחריות נופלת עליי וזה לא מרגיש לי טוב.

אבל נו, מה אני מתלוננת כל הזמן..

הכל בסדר והחיים יפים, אחייך כל עוד אני מסוגלת לחייך ואקום בבוקר כי יש לי מיליון ואחת סיבות לפקוח את העיניים :)

רק קצת עצוב לי שניהיה ממך מה שניהיה..בא לי לחזור לתקופה של פעם שהיית את עצמך ולא עשית מה שאת שונאת רק בשביל להוכיח לאחרים שאת מסוגלת, אבל כנראה שכל אחד משתנה מתישהו ובסופו של דבר זה חיים שלך אז עשי מה שבא לך..

אבל אני מתגעגעת ואוהבת בכל זאת.

אעדכן מכרמיאל כבר,כשאחזור או משהו..