בפעם האחרונה שכתבתי כאן היה יומיים לפני שטסתי לגרמניה.
לפני הטיסה לא היתה לי שוב הזדמנות לכתוב על התקוות והציפיות לגרמניה...כי הייתי עסוקה מעל לראש.
עכשיו כבר נגמר החופש..
היה לי חופש מצוין.
עבדתי, הכרתי אנשים חדשים.. היה פשוט מעולה בגרמניה. זו היתה ממש הרפתקאה בשבילי.
ד"א יומיים לפני גרמניה אורן בא וביקר אותי, פה בבית שלי.
עכשיו נאי בקשר עם 2 בנים במקביל (לא רציני עם אף אחד מהם) אבל עדיין השעון כאילו מתקתק לי באוזן שאני צריכה להחליט כבר.
לא משנה איך זה קרה בכלל.
לפעמים, כשהייתי בבאסה, בחופש, הייתי מאשימה את כל הצרות שלי בפרידה מאורן.(כלומר זה שהוא נפרד ממני) הרגשתי רגש החמצה, שלא השתדלתי מספיק להחזיר אותו אליי.
שאם אהבתי אותו כ"כ הייתי צריכה להילחם עליו ולא לתת לו ככה לחמוק מבין האצבעות, לא להיות חלשה בגלל שהוא החליט החלטה...
עכשיו זה לא כ"כ מציק לי אבל אני יודעת שהוא חסר לי.
אני גאה בעצמי שלפחות הדברים שאני באמת זוכרת בברור זה את הרגעים השמחים איתו, כאילו לא היינו עצובים מעולם. למרות שאני בטוחה שהיינו עצובים פה ושם כי תמיד יש חסרונות.
ככל שאני חושבת על זה, כמה שזה רע לי לחשוב ככה, כל הקשר הזה היה מאוד לא ראלי..
היינו מדברים מהבוקר עד הלילה בטלפון....היינו ביחד אבל לא ביחד כל הזמן.
אהבתי אותו כ"כ. אבל אני מאמינה שזה לטובה. הרי כל דבר קורה לטובה לא? ובכלל, עדיין קשה לי להאמין שהייתי זמן כ"כ ארוך עם בנאדם אחד. לפעמים נורא בא לי להתקשר אליו אבל אני מפחדת שלא ישים לב אליי, שלא ייתיחס ברצינות לדבריי. הייתי רוצה גם לכתוב לו מכתב, אבל גם את המכתב הוא יכול לקמט ולהשליך. כ"כ חשוב לי שישמע מה שיש לי להגיד אבל אני בכל זאת עצורה. גם את הבלוג הוא הרי יותר לא קורא.
בראש השנה מגיעים אלינו הגרמנים שאצלם התארחנו. אני כ"כ מצפה לזה.
אולי בהמשך היום אם יהיה לי זמן כמובן אני אעדכן עוד.
כי יש הרבה מה.
ואם רק היה לי עם מי להתייעץ....מישהו שלא יעביר ביקורת שרק יהיה אובייקטיבי לעניין, לשאול מה כדאי.
אלה(:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
