סיפורי מסר!!

לאלמונית!

איך אפשר לתאר חוויות? מילים זה דבר נדוש.
איך אפשר להסביר דברים שאתה רואה ומרגיש, למישהו אחר?
איך אפשר להסביר לך,לתאר מצב, להסביר את האי-צדק שאני מרגיש?
למה ג'ובניק חי טוב?! מוקף חיילות, יש לו את כל האפשרויות והזמן לעשות?! חבל שהשנים הטובות חולפות מהר.
למה כשאני מגיע הביתה בשבת ומנסה להתחיל אתך את אומרת: "אתה מקסים, אתה נחמד, אבל אני לא אשב שבוע, שבועיים, חודש, חודשיים ואחכה לאדון שיבוא מסריח, מלוכלך ועייף, ברוך השם אני יפה והאפשרויות פתוחות בפניי".

ועוד שבת עברה.
למה שהתגייסנו, לחבר'ה במחלקה היו הרבה חברות, מכתבים, חבילות ופתאום נשארנו כולנו לבד?! והכול בגלל שלוש שנים מזדיינות!!!
אני יושב פה במארב, בתוך אוקיינוס של בוץ, שלג מרחף אט אט מטה קר לי ואני רועד, אבל בלב... בלב יותר קר, כי כשאני שוכב פה בקור המזדיין, את מתהפכת במיטה החמה והיבשה בבית המוגן, בין השמיכות לבד או עם אהוב ולא חושבת על כלום, לא יודעת בכלל שיש חיילים ששוכבים בבוץ, שרועדים מקור ומתים לעצום את העיניים... לישון...
וששומרים עליך, אלמונית, כדי שתוכלי לשכב במיטה החמה, רגועה, בזמן שאני בגל"ב או בנגמ"ש, עם נשק, אפוד, קסדה והרבה זעם בלב.

איך להסביר לך?
הרגשה של מתח וחרדה, של פחד ואהבה כשאני בא הביתה ומספר על היתקלות ועל הפחד וההתרגשות והחבר שנפצע, אתם מנענעים בראש, כאילו מבינים ומספרים על המכונית החדשה שאבל'ה קנה.
כשאני סופר אבנים שפוגעים לי בג'יפ ומולי שורפים את דגל המדינה, בעיתונות כותבים על חיילים רעים שיורים והורגים ערבים מסכנים. כשאני רץ בין סמטאות הקאסבה של שכם וילד ערבי בן 10 מקלל את האימא והאחות, מתאר איך הוא יזיין אותן מ-א' ועד ת', אני נגנב. ואת רואה זאת רק בבית, בתמונות.
כשכואב לי הגב והעיניים אדומות מחוסר שינה אני קורא בעיתון איך מסיבות אידיאולוגיות לא מוכנים הבני זונות לשרת בשטחים כי זה נוגד את צו מצפונם. הרי יש פראיירים אחרים שיעשו את העבודה השחורה בשבילם, כל הצפונים וה"ציוניים".

ואני, מה אני?! ה"ניגר" של מדינת ישראל? הם לא מבינים איפה הם חיים, הם לא מבינים שבלעדינו הם פשוט שתי מטר מתחת לאדמה?! ואני לא מבקש רחמים! אני גם לא מרחם על עצמי, אני פשוט זועק לאי-צדק!
אנשים חכמים אמרו פעם "מי שלא עובד בערב שבת לא אוכל בשבת" אין להם מושג איך נרגיש אחרי שנים שבהם ראינו מסגדים, מחבלים, נשקים וסמטאות, אין לכם מושג איך נרגיש אחר כך כשנשכב במיטה עם החברה ונרגיש שיש אנשים שנולדו 5 שנים אחרינו והם אלו ששומרים עלינו. בגלל מציאות מזדיינת שנראית אבודה, אני חייב לשמור על אימא אהובה, על אבא, על אחים, על אחיות קטנות,חברים וחברות.

כן אני גאה!!! אני לוחם!!!

לפני חודש וחצי הגעתי הביתה ואחותי כתבה לי מכתב ונתנה לי אותו עם שוקולד, על המכתב היה כתוב פשוט.. "תודה רבה!!"
היא בסך הכל בת 8 והיא מבינה יותר מכל הפוליטיקאים בארץ המקודשת הזו.
ממש התרגשתי, אם לא הייתי משחק אותה קשוח הייתי גם מזיל דמעה. כי בשבילה אני נמצא שם!!!
אנחנו רוצים וצריכים מילה טובה! לא דורשים משכורת, לא רוצים מכונית צמודה וגם לא חופשות בחו"ל, רק מילה טובה!!!
רק מילה טובה שנדע שאומה שלמה עומדת מאחורינו שנדע שיש בשביל מה, שנרגיש ששווה, שנדע ,שלא טעינו כשצעקנו בבקו"ם - קרבי.
שכל דבר קשה יהפוך לקל כי בשבילך הכל נעשה מדינה אהובה!
אולי זה נשמע "בולשיט" וסתם כאילו אנחנו מזיינים ת'שכל, אך גם היום, יש מי שחושבים ומרגישים כך תנו לנו את הכוח להמשיך קדימה... לנצח...

על החתום,
הלוחם הפשוט...