חלום יעקב

אני זוכר בקו אחד בחורף. המון בוץ מסביב,

פעם היה צריך להעביר מקרר מהמשאית למטבח. שאלו מי מתנדב וקמו חמישה אנשים אבל היה צריך שמונה כי זה מקרר קצת כבד וצריך להעביר אותו דרך החלון כדי שיכנס למטבח. כמה רצו להשתמט ולא להעביר כי אז יותר קל ולא מתאמצים אבל ברור שאז אלו שיסחבו יהיה להם יותר כבד. ככל שיש יותר ששמים יד אז המשימה יותר קלה ופחות יקבלו מזה שבר בבטן. (אני אגב עברתי בחיים שני ניתוחי שבר).

כולם במשפחה שלי יודעים שאחיי הגדולים ואני שירתנו בצבא שלוש שנים רצופות. כולם ידעו שאצלי עבר שירות קשה מאוד ברמה האישית. כל הדודים והבני דודים זוכרים ארבעה חודשים לא קלים על גבול של חזית פעילה. לעיתים ללא מים או חשמל או ללא שניהם ותקופות ללא אספקה.. ללא יציאה הביתה.. ועבודות הגדר נמשכות אז צריך יותר לשמור.. יש מצבים קיצוניים, אנשים נשחקים ועוברים תפקיד. גם אני לא נשארתי עד סוף התעסוקה באותו אזור מתוח. שנה אחרי זה חזרתי שוב למקומות לא קלים, אבל לא לשמירות כמו שהיו שם על הרכס..

אין כאן משהו מיוחד או חדש. הרבה חיילים עושים את זה ועשו את זה. ובכל זאת יש הזדמנות כרגע לשנות. אך יכול להיות שגם ההזדמנות הזו תחוסל.. על אמי אין מה לדבר כשיש בהסטוריה שלה עשר שנים שמישהו מהבנים משרת.. כל הזמן צריך לוודא שהכל בסדר והבנים מתקשרים ומרגיעים. ושוב מתקשרים ומרגיעים את אמא ולמעשה גם את אבא. אני בטוח שאמא שלי "שמעה" את הדפיקות בדלת יותר מפעם אחת והיא כל הזמן שואלת למה אני ועוד הרבה אמהות כן ואמהות אחרות לא.

אין מה לתרץ. אפשר לקבוע שיהיו כמה שהם עילויים בתורה שישבו ויפתחו את האוצר הרוחני וישמרו אותו. רק צריך להסכים על המספר.. אפשר ללמוד לפני או אחרי השירות או לעשות שירות לאומי. 

ראיתי אנשים שלומדים תוך כדי שירות במחנה (כמו שנאמר "והיה מחניך קדוש") אלה שהן כמו שלוחי מצווה שאינם נזוקים. צריך כאלה שיוסיפו מהידע לאחרים. יתכן שאז ההשתלבות בחברה הכללית תהיה נוחה יותר. יהיה שפה משותפת וגם תרבות שלכל אחד יהיה בה מקום.

אלעזר שטרן אמר לא מזמן שהצבא של היום מתעסק במקורות שלנו יותר מתמיד, מה שהיה נראה כשהייתי ילד שלא יהיה אף פעם, הוא לא מדמיין. אני בטוח גם שמי שהיה קצין חינוך ראשי וראש אכא יודע משהו.. דיבר, ראה ושמע את צה"ל כיום.

אם ראש הממשלה יכול באמת להנהיג ולהעז - הנה. יש הזדמנות. והפעם זה שינוי מאוד חשוב וחיוני לכולם.