חלום יעקב

הצורך להתעמק בסרט "*) הערת שוליים" (יוסף סידר) הוא בראש ובראשונה כדי לא להמשיך ולהיות מוטרד ממנו כי הוא אכן סרט מטלטל. זה לא רק סיפור בין אבא לבן ולא סרט שרק עומד על טיבה של יוקרה אקדמית ונחיצותה. זו הנגדה מוקצנת בין שתי דמויות ותזות שונות, והתמקדות במי מהן מציעה מה וגורעת מה. יש בעיקר יצירת אבחנה מטלטלת הממחישה בדייקנות אילו 'קלפים' עיקריים יש לרכוש בעולם של טובים ורעים טורפים ונטרפים. עולם של אחריות מצד האדם לדאוג לעצמו כאשר הטעויות הרבות שלו גם פועלות עם חיים משל עצמן ולאורך שנים בזמן שבעל אותה טעות לא יודע אפילו שטעה.

אם אפשר לפשט את הסרט למשפט אחד המשפט הזה יהיה: "אם אינך חי בעולם פנימי ובאשליות עליך להיות טוב אך לא פחות להראות טוב"

אכזריות רבה יש בסרט. מעין גישה לא בוגרת של תסריטאי הבורא דמות נבזית וגרוטסקית כדי להתעלל בה שוב ושוב, וכמו מי שחיבר את "המפוזר מכפר אז"ר" גם כאן יש שיטת חינוך לילד שלנו שידע מה לא לעשות ולאן אסור ללכת. רק שזה לא הסתכלות בוגרת אלא דווקא כזו שנועדה להחליש את החלש ולחזק את זה שממילא כבר חזק.

האיש הטוב שבסרט זה מי שיודע 'להסתדר בחיים' וזהו הפרופסור הבן. מי שאפשר לומר עליו דברים רעים (אולי נכונים אולי לא) אך הצופים רק יקנאו שהוא יכול לייצג עצמו בכבוד, לחיות אהבה זוגית, ליצור בהתמדה, להיות עצמאי מקובל בעיני הבריות ובעיקר, כמו שנראה לאורך כל הסרט, מתמיד לתפקד ולתקן את הטעויות שלו בזמן. הוא חי.

אפשר לנתח למה כל דמות קיבלה את מנת חלקה במשך שעות ארוכות אך הסרט מתמקד במבחן התוצאה. חותך את כל הפילוסופיות ואומר את הדברים חד וחלק.