חלום יעקב

שלומית התגברה על כל התלבטות. גם אם היה קשה ליצור קשר מתמיד עם

ההורים, היא הייתה מתקשרת ובמקום הרגשה לא נעימה היא הייתה מקבלת אחר הצהרים נינוח שכולם ביחד והכל בסדר.

שלומית זכרה את זה תמיד. גם כשקול פנימי אמר "לך לך"(או אולי לכי כך) והיא חשבה שיש לה איזו אלטרנטיבה, גם שהיה קשה כמו בתקופה שעוד לא עבדה והיא ישבה אצלם בסופי שבוע היא לא הראתה את התייסרותה כדי לא להכאיב להוריה. הייתה שלווה בביתם והיא מצאה את אהבת חייה והרגישה חום ושייכות בכל מקום אליו הלכה, עשתה חיל בעבודתה ובעיקר היתה שלמה.

שלומית ידעה לכבד הורים. היא ידעה להפריד בין המחלוקת שלה עם הוריה

ולא לתת לויכוח להכנס פנימה וליצור איזו טינה שנתלית באי הסכמתה ובהבדלי גישות. גם בויכוחים מרים בשבת בצהרים היא הייתה מתווכחת אך בסוף היו שרים ביחד או גם משחקים ומרגישים משפחה למרות המחלוקת.

שלומית לא חיכתה למשהו רע שיקרה.מעבר להיותה בעלת דרך ארץ היא אהבה להרגיש חפה מפשע והיא טיפלה בדברים בערנות נכון ובזמן. למרות

זאת ואולי לכן בימים שהיה מקום לחשש היא כילכלה את לבה ונפשה באומרה שתמיד ידעה לעשות הכל ובזמן ושהיא הייתה בת למופת גם אם היו אפשרויות ליפול. כך היא הסירה כל צל של דאגה.

שלומית אהבה את החיים הודתה להורים עליהם הראתה את שמחת לבה

בכל מאורעות חייה וקיומה וכך גם היא כתבה את ספרה.