עולם חדש מופלא

כן, כן, אתם שומעים נכון.

אתמול בבוקר היה לי תור לבדיקה אצל הרופאת שיניים שלי. למרות שתמיד (טפו טפו טפו) השיניים שלי בסדר, והרופאה גם ממש בסדר, אבל זה תמיד מעצבן ללכת לשם, אפילו אם זה לסתם בדיקה שגרתית.

בכל מקרה, לפעמים מעז יוצא מתוק.

הרופאה נמצאת ממש ליד שוק מחנה יהודה, והמקרר שלי בבית די ריק, ונשאר קצת כסף בכרטיס החנייה, אז החלטתי לעשות קניות.

אני רגיל לעשות קניות במגה, רמי לוי, שיווק השקמה, וכו'. בכל הסופרים הרגילים. אני רגיל להסתובב לבד, ללכת לקופאית. לא לומר לה שלום כשהיא מתחילה (ולהפך) לשלם וללכת. הפס יצור הרגיל. אבל חוויה כזו מעולם לא הרגשתי. מעולם לא עשיתי קניות לבד בשוק! זה די מדהים ועצוב. הסתובבתי בין חנויות השוק המום ומוקסם. בהתחלה ממש לא ידעתי מה לעשות. הייתי מוקדם מהיופי, הצבעוניות, האנשים. אתה רואה שם דוכן שלם מלא בקופסאות שסק ותותים אדומים בלבד! והמוכר צועק: "שסק, מגביר את החשק". כשאתה שומע את זה שמה, זה נשמע ממש לך יפה.

החוויה הייתה לי נורא מוזרה - אתה נכנס, המוכר מדבר איתך, שואל אותך מה אתה רוצה. כמובן שיש פה גם סימביוזה של קונה ומוכר, שני אנשים שזקוקים אחד לשני. אבל אין ניכור - יש אכפתיות. אין לך חשש שמישהו ידחוף לך משהו בלי שתצטרך, או שלא יתיחס אליך, או אני לא יודע מה.

קניתי באחת החנויות קצת פירות וירקות. המחיר 10.30. לא היה לי כסף קטן, אז נתתי לו חמישים שקלים. הייתי המום שהוא החזיר לי ארבעים שקלים, ולא נתקעתי עם מלא עודף. הדברים הקטנים והנחמדים.

הלכתי למאפיה לקנות קצת רוגעלכים ושאר דברי מאפה. זה היה כל כך יפה לראות את המוכר מוציא את המגשים החמים מהתנורים, מול העיניים, ומורח סירופ סוכרי על הקרואסונים הרותחים. הסירופ ביעבע ביופי מרהיב על הקרואסונים.

אתה גם רואה את האנשים. יש להם אור בעיניים. הם מחייכים. עבדתי יותר משנתיים בחיי כנותן שרות בחנויות, רוב הזמן בחנות של רשת חנויות בקניון מלחה. סיוט שלא מן העולם. כשאתה רואה את המוכרים בשוק, יש לך חשק גם להיות מוכר שם.

השוק הינו עולם אחר. עולם אחר לחלוטין. הרגשתי אמיתי יותר, טוב יותר, שלם יותר. יצאתי משם עם חיוך גדול, וגם קצת חזר לי קצת האמון בבני אדם.

נראה לי שאני אעשה לעצמי הרגל – פעם בשבועיים להתנתק מחיי המודרניות המזוייפת, ולהיות בחוץ לארץ, ולו לשעה אחת.

להתראות הסופר, שלום השוק!

אין כמו לקנח בשיר, שיר שמתאר מצוין את הרגשתי והפעם של יונה וולך:

היית בחוץ לארץ

היית בחוץ לארץ?

לא

חוץ לארץ באה אלי

אני אומרת לה

הי חוץ לארץ

מה שלומך

היא מספרת לי על עצמה

ואני גם מספרת לה

על עצמי

היא רוצה לשמע?

כן, היא מענינת מאד

היא מדברת בעברית

ואחר כך אני

אומרת לה די

מספיק להיום

תבואי מחר

ותספרי לי עוד

חוץ לארץ באה אלי כל יום

מספרת לי בעברית וגם אני

בכל מקום אותה שפה אות ענין

כמו בני אדם שמבינים ענין.