כל יום אנחנו שומעים סיפורים על הטרדות מיניות, אונס, אלימות ושאר דברי תועבה.
זוג הורים חשודים ברצח ביתם בת ה - 25 על רקע חילול כבוד המשפחה.
בבסיס חיל האוויר בדרום הארץ בוצע לכאורה אונס על ידי עשרות חיילים בילדה בת 13, בתו של אחד הנגדים בבסיס (חצרים? נבטים) וכל הבלוגספירה רעשה בנושא.
סיפור החיילים מזכיר במשהו את פרשת האונס בשמרת, שגם הוא יצר מהומה ציבורית, שזכורה היטב עד היום.
ועוד רבים ורעים.
כיצד אנחנו הגברים רואים זאת?
יש לי את התחושה כי אנו הגברים חושבים שזה לא נוגע אלינו. שזה לא באמת קורה.
אמנם אנחנו יודעים שזה קורה, אבל לא חושבים שזה קורה אצלנו.
שי פישר טוען בדיון דומה בגלוב של יובל דרור כי כל עוד הוא לא שומע על זה בסביבתו, זה בכלל לא קורה. שהרי אם הוא לא שמע על זה, זה כנראה לא קרה. וכך הוא טוען (תגובה 20):
"באשר לכל הסטטיסטיקות על אונס ואלימות נגד נשים, תגובתי: פחחחחח (לא קונה). איך אני יודע? אני מכיר המון המון נשים, ואף אחת מהן לא מוכה או נאנסה. ברור לי שהתופעות האלה קיימות, אבל אם הן היו בהיקף שארגוני הנשים מתארים (אחת משלוש, לא? משהו כזה), והחברה הקרובה אלי נקייה לחלוטין מזה, איפה כל המקרים שיאזנו את הסטטיסטיקה? האם בשכבות החלשות ששים אחוזים מהנשים הם מוכות ונאנסות? אני לא חי בכפר שמריהו, החברה הקרובה אלי לא כל כך שונה מהשכבות החלשות, מה גם שאני לא מנותק מאותן השכבות ויש לי עיניים בראש.
בדיוק כמו בהפחדות על עישון קנאביס: אם התיאורים המפחידים שלכם באמת נכונים, למה אני לא רואה את זה בשטח? העיניים שלי לא עצומות.
(אני רוצה להדגיש שאני לא כופר בקיום התופעות האלה. אני רק אומר שההיקף שלהן קטן בהרבה ממה שמתארים)”
תגובתו של שי איננה מפתיעה. רבים מן הגברים חושבים שאם הם לא שומעים על זה, זה לא קורה. אנחנו הגברים, לא שומעים על הדברים האלה. אנו קוראים על זה רק בעיתונים ובאינטרנט, ורואים בטלוויזיה.
אכן, מעולם לא באה אלי בחורה ואמרה לי שהופעל כלפיה אלימות מצד גבר זה או אחר. נשים לרוב שומרות זאת לעצמן, או מספרות על זה לחברותיהן. הרוב המכריע של המקרים לא מגיע למשטרה, ואם הוא יגיע, חלק גדול מן התיקים נסגר, מסיבה זו או אחרת.
אני דווקא הייתי עד למקרה של הטרדה מינית, בזמן שירותי הצבאי. אחד הנג"דים בבסיס, האחראי משמעת, טפח על ישבנה של אחת החיילות, וצעק: “בפעם הבאה אני אכניס לך!” כך, לעיני כל החיילים בחדר האוכל. שאלנו אותה פעם, למה היא לא מתלוננת, שהרי זו לא הייתה הפעם היחידה שלו, והיא אמרה שבמילא לא יעשו נגדו כלום. יתכן מאוד והיא צדקה. גם פשעים אחרים, בנושאים אחרים לא טופלו בעת שירותי הצבאי, ובאמת יתכן מאוד שגם מקרים אלו לא היו מטופלים כנדרש.
אולם העובדה שאנו הגברים לא רואים את התופעה הזו במו עינינו לא אומרת שהיא איננה קיימת או רחבה כפי שמדווח מפעם לפעם באמצעי התקשורת.
נראה לי שאנו הגברים מאמינים שהטרדה מינית היא משהו שעושים גברים ללא שמות, שנמצאים אך ורק בעיתונים.
לצערי, לא תמיד מה שאנחנו רואים זו המציאות, ושסביר להניח שנשים רבות שאנחנו מכירים הוטרדו מינית פעמים רבות בחייהן, וגברים רבים שאנו מכירים הטרידו מינית נשים אחרות.
מתי תצטמצם התופעה של אלימות כלפי נשים? יתכן שזה יקרה רק כאשר אנו הגברים נבין שזה גם קורה אצלנו, במציאות, ולא רק על גבי העיתונים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
