עולם חדש מופלא

תייר (בצד הירדני כנראה). האם עוד נראה כאלה בעתיד? מתוך ויקישיתוף

מה שהכי מדהים אותי כל פעם, הוא ההרס של הים וסביבתו. ההרס כל כך מוחשי, שזה מפחיד. זה מתחיל בירידה בת 10 דקות מהכביש (כשבנו את הכביש, בחלק מהמקומות הים נשק לכביש). כל חודשיים אתה רואה את הנסיגה של הים. זה ממש מפחיד! כל חודשיים, קו החוף משתנה לחלוטין. לאורך קו החוף הייתה לפני חצי שנה, בריכה ענקית, של מים מתוקים. לפני חודשיים היא קטנה בהרבה, עקב מפולת בוץ, והפעם היא הפכה לביצה. כך אנחנו הורסים את אחד המקומות היפים בארץ. ומי אחראי לכך? אנחנו כמובן.

סכר דגניה, אשר מבטיח שאיבת מים בלתי פוסקת מן הכנרת ומייבש את נהר הירדן , ומפעלי ים המלח הישראליים והירדנים, אשר מייבשים את מה שנשאר מהים. מה מותר להם לעשות? נכון. הכל. כבר נכתבו תחקירים, ואפילו מבקר המדינה דיווח על המחדל הגדול. אבל אני רוצה להתייחס לנושא ממקום אחר. הלכתי ישר לאחד הגורמים האחראיים, ובדקתי מה הם אומרים.

 וכך כתוב בדו"ח השנתי של חברה לישראל (הבעלים של כימיקלים ישראל, המתפעלים את מפעלי ים המלח), לשנת 2005:

אתה הבנת את זה ברוך? במדינת ישראל יש שטח אקס-טריטוריאלי, שבו לחברה לישראל מותר לעשות כל מה שהיא רוצה, עד שנת , 2030, לפי החוק!

ומה הפיתרון של המדינה לאסון המתרחש מתחת לעיננו? נחזור אל הדו"ח:

מסתבר שגם הפיתרון של תעלת הימים איננו אידיאלי כלל ועיקר (בלשון המעטה), וגם אם הוא יצא אל הפועל, זה יהיה רק בעתיד הרחוק.

ומי ישלם על הכל? כמובן, המדינה. שהאחים עופר ישלמו? חס וחלילה! הם חוסכים כדי לקנות מוזיאון, או כדי לקנות תרופות לחולי סרטן. אני ואת נשלם את מחיר האסון.

סמי עופר. חוסך. צילום: יונתן שאול. מתוך NRG מעריב

מהו הפיתרון הנכון והאמיתי? הגבלת מידת האידוי של המפעלים, והגברת זרימת הירדן אל הים. פיתרון ההתפלה זול מאוד בימינו, ועד כה כבר בוזבזו 160 מיליון שקלים רק בפתרונות זמניים. זהו הפיתרון היחיד שיוכל באמת להציל את הים. בכל פיתרון אחר לאסון, אנחנו מסתכנים באיבוד הים לתמיד.

האם ים המלח יהפוך לים המוות? אם לא יקרה נס, אזי נראה שהתשובה היא חיובית.

גם הפוסט הבא יעסוק בנושא הקשר בין התאגידים למדינה, ואיך אנחנו האזרחים אוכלים אותה בסוף. האם תהיתם פעם לאן נעלם שוקולד קדבורי? ולמה לבזק לא היה אכפת באמת שלקוחות הוט היו מנותקים יומיים מבזק ? מחר הפתרונים.