עולם חדש מופלא

טוב, זה פוסט ממש לא צפוי, וגם די מפתיע. מצד שני, גם די משמח. עד כמה שזה יכול לשמח.

גיליתי הרגע במקרה, כי בעלה של מירב, מעלה בבלוג החדש שהוא פתח בישרא-בלוג, רשימות שונות שהיא כתבה.

תסלחו לי, אבל אין לי ממש כוחות נפשיים לקרוא את זה עכשיו, ובטח שלא להתחיל לתאר את הבלוג, בטח אחרי אתמול בלילה, אחרי שקראתי שוב את כל תכתובות המיילים ביננו. קשה. פשוט תקראו את ההפנייה למעלה, ואת הבלוג המומלץ.

בכל מקרה, הנה פוסט הפתיחה:

"שמי, לצורך העניין, הוא ג. ("דוביבון", לכל המכירים את הנושא).
אני בן זוגה של מי שכונתה כאן רפונזל בזמן האחרון. שמה האמיתי הוא מירב, וכך היא תיקרא מעתה כאן.
הבלוג נפתח במטרה להפוך לנחלת הכלל מבחר מרשימותיה של מירב ז"ל. גם דברים שטרם פורסמו על-ידה.
איני מתכוון בשום פנים ואופן להמשיך איזשהו עימות שהיה למירב בחייה. כל העניינים הללו מתו ונקברו יחד עימה.
הבלוג אינו בלוג אישי שלי, ושום עניינים אישיים שלי לא יועלו כאן, אלא רק דברים שנכתבו על ידי מירב.
הדברים הבאים יהיו העניינים האישיים היחידים שיועלו כאן אי-פעם.

הכרתי את מירב באפריל 1994.
היא ראתה את תמונתי בנסיבות מסוימות באחד ממדורי עיתון "הארץ", התקשרה לעורך אותו מדור והשיגה באמתלת-שווא את מספר הטלפון שלי.
מאז עברו 12 שנים, אהבה, שני ילדים ועולם משותף שלם שכולו פרטי.

בשבת האחרונה התעוררה מירב בעשר בבוקר, נטלה מארנקי עשרים שקלים, הביטה בי ממושכות, אמרה "שלום", טפחה על ראשו של בן השנתיים, ויצאה החוצה.
בשעה אחת בצהרים התקשרה שוטרת, אמרה שמצאו את מירב ליד בניין בשדרות בן-גוריון בת"א וביקשה ממני להגיע לאיכילוב. לא רצתה למסור פרטים נוספים.
ברבע לשתיים זיהיתי במרתף של איכילוב את גופתה של מירב. מפרקתה שבורה ופניה שלוות.
שלשום נטלתי את בת הארבע לספסל בפאתי גן ציבורי, התיישבנו והסברתי לה שאנו עצובים מאוד כי אמא לא תחזור יותר הבייתה.
אחרי עשר דקות קמנו מהספסל והתחלנו לפסוע הבייתה. איש המוליך כלב ברצועה בא מולנו. בת הארבע נעצרה וליטפה את הכלב, שהגיב בעליצות בכשכוש זנב. היא גחנה ולחשה על אוזנו: "אתה יודע שאמא שלי מתה?". "

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=261609

מומלץ בחום. עד כמה שניתן.

הערת המערכת: ההמלצה על בלוג הווידאו אקטיביזם נדחה למחר.