הזמן: יום חמישי, 28 בספטמבר 2006, שעה 23:00. המקום: מאהל המחאה.
אני יושב, מחכה לגלעד שיצא מהפקקים בתאונת השרשת בצפון (שוב, המשטרה קיבלה דיווח על רכב שנוסע בפראות, אבל שוב, בטלפון השבור השוטרים חיפשו את הרכב הלא נכון, ולאחר זמן קצר, הרכב גרם לתאונת שרשרת. 6 מכוניות, כמה פצועים, פקקי ענק), קורא ספר ליד האוהל. בכביש עוברת מכונית משטרה עם קוז'אקים דלוקים. אני מתפלל שהם לא יבואו אלי (לא שאני מפחד, אלא שפשוט נמאס לי שבאה משטרה פעמיים ביום, ושואלת אותי מי אני ומה אני עושה. אני גם לא מבין למה זה נופל דווקא כשאני שמה...). המשטרה עוברת, אני נרגע. אחרי 10 שניות אני רואה שהמשטרה עשתה פרסה, וחוזרת לכיווני. אני אומר לעצמי, טוב, הנה עוד שוטר. נראה מה הם ירצו עכשיו. יורד השוטר מהאוטו, עם פנס גדול דלוק, וככה זה היה. תחשבו שאתם קוראים קטע במחזה של חנוך לוין:
שוטר בודק את השלטים עם הפנס. מתחיל לקרוא. אני חושב בליבי אולי אני אדבר איתו, אסביר לו, אבל ויתרתי. אם הוא לא פונה אלי, אני לא אפנה אליו. יש לו פה, ועיניים. שישתמש בהם לבד.
שוטר: "תעודת זהות בבקשה."
אני (מוציא תעודת זהות): "בבקשה" (נותן לו את התעודה).
אחרי שנייה, חשבתי לעצמי, מדוע הוא מבקש ממני תעודת זהות? החלטתי לבדוק האם הוא יגיד לי זאת...
אני: "למה אתה מבקש ממני תעודת זהות"?
שוטר: "חובת כל אזרח לשאת תעודת זהות מגיל 16, וזכותי לבקש זאת ממך, וחובתך לתת לי לראות אותה, האם אינך יודע את החוק?"
אני: "זה ברור, את החוק אני יודע. אבל אני שואל למה אתה מבקש ממני לראות את התעודה, מה הסיבה?"
שוטר: "כי זו זכותי!"
אני: "אני לא חולק על זכותך. (מצביע על קבוצת אנשים שהולכת לידינו על המדרכה) למה מהם אתה לא מבקש? למה אתה מבקש לראות תעודה ממני, ולא מהם למשל?"
שוטר (מצביע על התג שם שלו): "זה השם שלי, ואם אתה רוצה אתה יכול להתלונן!"
אני: "אבל אני לא רוצה להתלונן עליך, אני רוצה לדעת מדוע אתה מבקש ממני תעודת זהות!"
שוטר: "כי זו זכותי!"
אני: (אחרי שהתייאשתי מלקבל תשובה עניינית, ופחות רובוקופית): "בסדר".
שוטר: "יש מישהו באוהל?"
אני: "לא, אני לבד פה"
השוטר פותח את רוכסן האוהל, ובודק במשך 20 שניות את תכולת האוהל. יוצא מן האוהל, ניגש לניידת, ובודק את רישומי התעודה במסוף המשטרתי של הניידת. האם יש לי רישום פלילי? השוטר חוזר, בודק שוב את השלטים עם הפנס, בודק שוב את תכולת האוהל, לא מוצא כלום (הפתעה!), וניגש אלי.
שוטר: "איפה אתה גר?"
אני: "בירושלים"
שוטר: איפה בירושלים?
אני: "בארמון הנציב"
שוטר (מחזיר לי את התעודה): "שיהיה לך לילה טוב"
אני: "שיהיה גם לכם לילה טוב"
שוטר: "תודה, מותק"
השוטר חוזר לניידת, ונוסע ליעד לא ידוע.
הדיאלוג אמנם לא הוקלט, אך הוא חקוק עמוק עמוק בתוך הזיכרון. את הפרשנות תעשו בעצמכם.
המפכ"ל משה קראדי.
למצולם יש קשר לדברים שנאמרו בפוסט
מנהלות: המאהל יצא לחופשה ביום כיפור, ועם גשר מיום שישי אחר הצהריים. חוזרים בכוחות מחודשים, מאורגנים הרבה יותר, ועם שפע פעילויות ביום שלישי לפנות בוקר. המשך שבת שלום.
עדכוני הלמו: עו"ד בועז גוטמן, הגיש עתירה לבית משפט, בבקשה (PDF) להחזיר את הציוד שנתפס. הטענה: צו החיפוש של המשטרה היה (שוב) לא חוקי, והמשטרה הוליכה שולל את השופטים. מקור: רוטר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
