טוב, זו פעם ראשונה שאני כותב פה על מוזיקה. אני מאוד אוהב מוזיקה, ובעיקר את תור הזהב של הרוק הישראלי - שנות התשעים.
הלהקה האהובה עלי הייתה להקת המכשפות. התמזל מזלי, והייתי בלא פחות משלוש הופעות שלהן - אחת אחרי התקליט הראשון - "עד העונג הבא", ועוד שתיים אחרי התקליט השני - "זמנים מוזרים". מהתקליט השלישי - "המכשפות מתכסות", לא יצא לי לראות חומרים בהופעה, למעט הביצוע המדהים לשיר "קסם על ים כנרת" של נעמי שמר. יש לי את ההופעה שלהם (פסטיבל עין גב1992), בגרסה חושנית אשר הדהימה את הקהל, ואף את המנחה, נעמי שמר, שהגיבה בהומור: "היהפוך כושי עורו? באבוהה יהפוך!!!". בקרוב אני אעלה את זה ליוטיוב, וגם אציין זאת בפוסט.
המכשפות בהופעה הראשונה - 1992. מתוך ויקיפדיה העברית
לדעתי זו אחת הלהקות הטובות שהיו בארץ אי פעם, שהוציאה שלושה תקליטים מצויינים, והתקליט השני שלהן הוא אחד מאלבומי המופת של הרוק הישראלי. להקת רוק נשי בת חברות - ענבל פרלמוטר - גיטרה חשמלית, יפעת נץ - גיטרת בס וליווי, ויעל כהן על התופים.
ב- 2 באוקטובר1997 תוכננה הופעת קאמבק של המכשפות במועדון "לוגוס", אך יום לפני ההופעה ריסקה ענבל פרלמוטר את מכוניתה אל קיר במחלף ראשון לציון ונהרגה במקום. כך סיימה את דרכה בצורה טראגית מי שהייתה אחד הכישרונות המבטיחים ברוק הישראלי של שנות ה-90.
בשנת 1999 יצא האוסף הכפול של המכשפות (דיסק אוסף + דיסק הופעה + שלושה קליפים), ושנה קודם לכן יצא אלבום הסולו המדהים של ענבל פרלמוטר - הקלטות אחרונות, שרובו סקיצות של ענבל, שהוקלטו לפני מותה, ועליהן הועלו כלים וקולות.
אתמול הייתי בסינדרום בירושלים בהופעת מחווה למכשפות. המופע נקרא: "המכשפות שליש, שני שליש". יעל כהן תופים ושירה, יפעת נץ בס ושירה, וליעד שר גיטרה חשמלית ושירה.
מימין לשמאל - יפעת נץ, יעל כהן וליעד שר. אני צילמתי, תודה לנעה על המצלמה
ההופעה הייתה מאוד מוזרה לי.
מצד אחד, ההופעה הייתה ממש טובה, המקום היה מפוצץ, וכל הקהל ממש נהנה (זה מפתיע ומשמח אותי כל פעם מחדש, שאחרי עשר שנים, אני לא היחיד שעדיין אוהב את הלהקה הזו).
מצד שני, ההופעה העצימה את העצב והאובדן. השירים הכל כך מוכרים, אבל בלי ענבל. מה גם שהייתה חסרה ההרמוניה מדהימה בין ענבל הסולנית ליפעת נץ, שהייתה מלווה בשירה.
העיבודים לשירים היו מאוד צמודים לגרסת האלבומים, חלביים משהו, ואני, שזוכר את ההופעות המחשמלות שלהן כאילו הן היו אתמול, ציפיתי למשהו אחר. אני זוכר, שלא יכולתי להאמין שניתן לבצע את מה שנוגן באלבומים על גיטרה אחת. אבל כשהגעתי להופעות, ושמעתי את העיבודים החדשים נדהמתי עוד הרבה יותר. מעולם לא ראיתי נגנת גיטרה כל כך טובה כמו ענבל וביחוד בהופעות. אמנם הביצועים אתמול היה צמודים לאלבומים דווקא, אבל ליעד נכנסה מצויין לנעליים הגדולות של ענבל.
אני מניח שלא רבים היו בהופעות של המכשפות,כך שבסך הכל זה בסדר גמור. זה מנציח יפה את זכרה של ענבל, ואת מורשת הלהקה. אבל עדיין, זה עצוב. כל כך עצוב.
אסיים בשיר של המכשפות, שבוצע גם אתמול - קוצים של פחד, כתבה (והלחינה) ענבל פרלמוטר
קוצים של פחד דוקרים את הלילה.
אומרים שזה אור כוכבים רחוקים
- זה הפחד קרע בשמיים חורים.
הירח זה פצע עמוק משנים.
כל פחד מואר
וכל חושך אכזר
והצל הוא ענק
אם אזיז את היד אלטף את הגג של בניין מרוחק.
אומרים שבבוקר הכל מסתדר
- זה אותו הסיוט רק עכשיו אתה ער
והשמש היא פצע גדול שבוער.
כל פחד מואר
וכל יום שום דבר
והאור הוא חזק
אם ארים את היד אתלקח מיד בענן של אבק.
קוים של דאגה מסתמנים על פנינו
אומרים שאנחנו פשוט מזדקנים
- דאגות כמו סכין חותכות את הפנים
והפחד קורע עמוק מבפנים.
כל פחד מואר
וכל חושך אכזר
וכל יום שום דבר
ואנחנו מתים
והפחד נשאר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
