עולם חדש מופלא

כתבתי לא פעם בעבר על חוויות שלי בצבא. חלקן היו מבצעיות פרופר, וחלקן לא. אני זוכר כשהייתי בחברון, ילד בן 4 ניגש אלי, ושאל אותי - אתה יודע מהם ראשי התיבות צה"ל? עניתי לו - צבא ההגנה לישראל. אז הילד ענה לי - לא נכון. צבא ההגנה למתנחלים. לא יכולתי לענות לו. מצד אחד - מה יש לך לריב עם ילד בן ארבע. מצד שני - מה יש לך להתווכח עימו כשאתה יודע שיש צדק רב בדבריו. אז החלטתי לשתוק.

אל"מ יובל בזק, מפקד חטיבת שומרון היוצא, מכה על חטא, וטוען כי קשרי הצבא והמתנחלים היו הדוקים מדי. טוב, זה דבר שכל ילד בן ארבע יודע...

חברון היא באמת דוגמא טובה לכך. הקשר עם המתנחלים הוא קשר יומיומי, ואתה רואה את השליטה של המתנחלים באוכלוסיה הפלסטינית, תוך עצימת עין, ואף עידוד מצד הצבא. ילדה הופכת בסטות בשוק, ילד שצורח ויורק על פלסטינים ועוד. בשיטוטי ב- youtube ראיתי דברים, ששומעים עליהם כל הזמן בחדשות, אבל אתה חייב לראות כדי להאמין. מה בסרט? קבוצת בנות פלסטיניות רוצות לרדת ולהגיע לרחוב השוהדא, לאיזור בית הדסה. המתנחלות הציבו להן מארב מתוכנן.  6 דקות של תמצית החיים בחברון. קללות, דחיפות, אבנים, הכל. והצבא? את זה תחליטו בעצמכם.

שאלת בונוס למתקדמים (שכבר נשאלה בעבר): אישור של מי צריך בכדי להפעיל אמצעים לפיזור הפגנות כנגד מתנחלים?

אני לא יודע כמה ממכם מכירים את המשפט הזה, אבל זו הייתה המנטרה שלנו בצבא. כשאתה חייל קרבי, ועל כל שטות אתה יכול לקבל ריתוק, אז זו הנורמה. אם נתפסת, במשפט תגיד: "מודה בעובדות, כופר באשמה". אולי תצליח לשכנע את השופט שאתה צודק.

היום נודע כי הרמטכ"ל, דן חלוץ, מכר את תיק השקעותיו, 3 שעות לאחר החטיפה. מסתבר, שגם הרמטכ"ל  מחזיק בדעה הזו. לצערו הוא נתפס, והוא גם לא מודה באשמה.

דן חלוץ. לפני מכירת המניות. מתוך ויקיפדיה

שאלות:

1. כיצד היה לו זמן להתקשר בשביל למכור את המניות. כנראה הוא היה מאוד עסוק..

2. מדוע הוא מכר את המניות? הוא לא חושב שזה "טיפה" לא אתי? הרי זהו שימוש במידע פנימי...

3. גם אם הוא חשב שהמניות ירדו, האם הוא לא חשב לכשזה יחשף, זה יקרין על מחשבתו על המצב המדיני והצבאי של ישראל?

4. את החטיפה של שלושת החיילים בשנות ה-2000 שמעתי בקשר הצבאי. ניתן להיות ציניים ולהגיד, שגם לי היה למכור את תיק השקעותיי (לא מכרתי אז את הגרושים שהיו לי), אבל רבאק, הוא הרמטכ"ל. איפה הדוגמה האישית?

5. בזמנו, חלוץ אמר שהוא מרגיש מכה קלה מתחת לכנף כשהוא מטיל פצצה של מטוס על ריכוז אוכלוסיה. לבן אדם לא אכפת מחיים של פלסטינים אין לי בעייה שיגיד שמותם של חפים מפשע הינו מוצדק בגלל מדיניות צה"ל וכו', אבל אטימות כזו???  אז בטח שלא יהיה אכפת לו להרוויח קצת כסף ממידע פנימי.

6. האם הוא דפק בכוונה את המבצע הצבאי כדי לקנות את המניות בזול? (סביר להניח שלא, אבל לא ניתן שלא לשאול זאת...)

7.  האם הוא אומר, תנו לי לעשות כסף, ותעזבו אותי בשקט?

לחלוץ יש תואר ראשון בכלכלה. חבל שהוא לא למד גם קצת על אתיקה, מוסר, ואנושיות. טוב. את זה באמת לא לומדים בשיעורי הכלכלה...

עדכון, 16:30

אריאנה מלמד, Ynet, הטובים לברוקר

דקל שחרור, NRG, רפובליקת בננות

קראתי היום שצה"ל הניף דגל ישראל בשטח לבנון. זה לא היה כל כך אכפת לי, עד ששמעתי בערוץ 10 היכון הונף הדגל - במוצב סחלב.

חיילי צה"ל מניפים את הדגל, במוצב סחלב בשטח לבנון.

צילם: סרן נועם דאוד, דובר צה"ל (לא, הוא לא באמת דובר צה"ל, הוא מהיחידה)

מי שלא היה בלבנון, יתכן ולא יבין אותי, אבל אני אנסה להסביר.

החסרתי פעימה כששמעתי את השם הזה, כאילו השם הגיע מאיזה עבר רחוק ונסתר. כבר דיברתי על פלאשבק אחד שהיה לי, וגם על השני. אז היום הצבא סידר לי פלאשבק שלישי. שהרי סחלב היה המוצב שאני הייתי בו! ארבעה חודשים הזויים וקשים. סחלב, מי שלא מכיר, היה המעבר גבול בין ישראל ולבנון. עובדים, סחורות, ועוד. היה אחד מרכזי במערב - בנקורה, אחד במזרח (שער פטמה או משהו, לא זוכר), סחלב ועוד אחד אני חושב במרכז. מיקום - קילומטר צפונית מזרעית. מוצב די עורפי יחסית בלבנון. חודשיים לפני הנסיגה אנחנו יצאנו משם.

רצה הגורל, וחזרנו ארבעה חודשים מאוחר יותר לקו במוצב שהחליף את סחלב בגבול ישראל (לא אנקוב מיקומים ושמות), ובמארבים שלנו, היינו רואים את מה שנשאר ממוצב סחלב, שהפך למוצב חיזבאלוני. התקרית המסוכנת שסיפרתי עליה, קרתה בסמוך לשם.

ההרגשה שלי מאוד מוזרה. מצד אחד עברו מאז יותר משש שנים, ומצד שני, הייתי בסחלב ארבעה חודשים, ובגזרה הזו, אחרי הנסיגה עוד 8 חודשים (שהיו הרבה הרבה יותר קשים).

נראה לי שזה סוג של סגירת מעגל. בכל מקרה, זה ממש מוזר. מסתבר שבהחלט קשה לשכוח...