עולם חדש מופלא

דרור פויר טוען כי "הוא בעד הירוקים. תמיד". זה לא מונע ממנו לכתוב פוסט שלם מלא דברי שטות והבל. לא יאומן כמה טעויות יכולות להיות בפוסט אחד.

במה הדברים אמורים? בפוסט שלו בבלוג ברשימות: שחור הוא הירוק החדש. על החלטתו של אורי לופוליאנסקי להקפיא את תוכנית ספדי.

פויר טוען, כי משום שבתחילה היה שיתוף פעולה בין הגופים, שהופסק לאחר מכן, ספדיה "סומן כאויב הגדול" של הירוקים. נו באמת.. מעולם הוא הוגדר ככה. יש הרבה ביקורת על התוכנית ועל האיש, אבל האויב הגדול של הירוקים? כן, גם ספדיה קיבל את אות הגלובוס השחור, אבל הוא בטח לא האויב הגדול...

ולגופו של עניין - אכן הייתה הסכמה של הירוקים על התוכנית, אך מאחר וגופי התכנון בעיר הפרו את ההבנות עם "הירוקים" (כפי שפויר מכנה אותנו) שתווצר רצועה ירוקה מערבית לירושלים, התנגדנו לתכנית.

ממשיך וטוען פויר:"הירוקים תמיד ידעו מה הם לא רוצים יותר טוב משהם ידעו מה הם רוצים, על כל ירוק תמיד יהיה מישהו שהוא עוד יותר ירוק ותמיד, אבל תמיד, הם יעדיפו את המחאה הקולנית ואת ההפגנה הצבעונית על פני הישיבה האפורה והמתישה בוועדת התכנונים. כזה הוא האופי הירוק, ובגלל זה, אגב, אני אוהב אותם כל כך.

תוכנית אולמרט-ספדיה הייתה אולי אסון ירוק, ואולי טוב שנעצרה, אבל בחייאת רבאק – למה תמיד הכול, גם הדברים הטובים, חייבים להיעשות בצורה כל כך חלטוריסטית?"

בחייאת רבאק, פויר. אם אתה לא מבין במשהו, על תכתוב עליו. אני מקווה שאתה לא עושה כך בגלובס.

תוכנית ספדי נדחתה בעיקר בגלל שהצגנו אלטרנטיבה - דו"ח עתודות הקרקע של האדריכל אורי בר-שישת, . לופוליאנסקי קיבל את טענתנו בגלל שהצגנו את האלטרנטיבה.

מן הסתם יש נציגים ירוקים בוועדות התכנון. אני מניח שאת השם איריס האן לא שמעת. רק חבל שניסו להדיח אותה מהוועדות הפעם בתירוצים שונים ומשונים. אולי בגלל זה אתה אוהב אותנו.

בקיצור פויר, מי שכותב בצורה חלטוריסטית זה אתה. צר לי. אפילו על התגובה שלי לא ענית, שלא לדבר על תיקון הפוסט.

דרור רשף שלח לי פוסט תגובה לפוסט שלי על חוסר הביקורתיות בכלכלה.

רשף טוען, כי הדג מסריח מהראש. לצערי, אני נאלץ להסכים איתו.

תהנו:

הנה מה שאמרה סגנית העורך של דה מארקר מירב ארלוזורוב לפני כחצי שנה:

"לטעון שהכלכלה היא לא מדע זו בורות. זה נכון שהיא לא מדע מדויק ושיש הרבה
מודלים ואי דיוקים, אבל להגיד שהכלכלה זה לא מדע זה מביש. להכחיש את מדע
הכלכלה זה כמו להכחיש את השואה...זה לא נכון שהכלכלה היא תפיסת עולם
יחידה, זה כן נכון שהכלכלה היא מדע. זה עדיף על חרטוטים. זה נכון שהכלכלה
השלטת היא המודל הימני, כי זה המודל שהצליח ביותר בכל העולם. הבעיה שלנו
היא שאנחנו לא יודעים לנהל את הכלכלה שלנו, שאנחנו רוצים להיות שמאלנים
ונחמדים ומחלקים כסף לכל מי שלא מגיע לו."

אז קודם כל אפשר להבין שבדה מארקר לא מבינים מה זה מדע. מדע זה (לפחות
לפי ההגדרה של קרל פופר) זה תאוריה שניתן להפריך אותה. ולכן להכחיש את
השואה זה להכחיש עובדה היסטורית. לעומת זאת "מדע הכלכלה" זו תאוריה. אולי
היא נכונה. אבל אם לא ניתן להכחיש אותה אז היא לא חלק מהמדע. הנה עוד
דוגמה לתאוריה שלא ניתן להכחיש אותה – "העולם נברא לפני 5 שניות על ידי
חיפושית זבל." גם את זה אי אפשר להכחיש ולכן זה, יחד עם עוד הרבה תאוריות
זבל (כמו מפלצת הספגטי המעופפת) אינן בגדר מדע.

בניגוד למה שחושבת העיתונאית "מדע" הכלכלה הופך להיות יותר ויותר תפיסת
העולם היחידה. זמרים צעירים, לדוגמה, דואגים להפוך את עצמם ל"מותג".
הרפואה הופכת יותר ויותר "יעילה" (במובן של יעילות כלכלית), ואפילו במרחב
היחסים האישיים מדברים על "שותפות". הסוציולוגית  אווה אילוז טוענת
בספרה "האוטופיה הרומנטית: בין אהבה לצרכנות" שהקפיטליזם חודר ומעצב גם
את התפיסה שלנו לגבי אהבה.

וזה לא נכון שהכלכלה  (היה צריך להיות כלכלה נאו קלאסית) היא מדע, אני אפילו
לא נותן לה את מרווח הטעות שמגיע לדברים כמו סוציולוגיה או פסיכולוגיה
להחשב ל"מדעי החברה", אבל זה נמצא בהמשך. הכלכלה היא דת או אידאולוגיה
קיצונית, לא פחות ממטיפי המסגדים ששולחים נערים לפוצץ בנייינים.

אבל בואו נראה במה היא צודקת:
אנחנו לא יודעים לנהל את הכלכלה שלנו – נכון מאוד. לרוב מי שלמד כלכלה
(או קורא את דה מארקר) זיינו את השכל כל כך הרבה, עד שאין לו שום מושג
איך הכלכלה מתנהלת. לחלק מהם יש מושג כלשהו איך מתנהגים שוקי הכספים או
איך לנהל פירמה בינונית או מה לעשות אם הריבית תעלה. אבל אין להם מושג
איך הכלכלה מתנהלת. כי הכלכלה זה עניין הרבה יותר מסובך ומורכב מזה.

בתי- הספר לכלכלה מעניקים תארים לדור של אידיוטים משכילים, מבריקים
במתמטיקה אזוטרית ועם זאת חפים מכל ידע בחיים הכלכליים האמיתיים
(ואסילי לאונטייף - חתן פרס נובל בכלכלה)

לדוגמה, לרוב הכלכלנים אין מושג מהם חוקי התרמודינמיקה ואיך הם קשורים
לכלכלה. הם בטוחים לדוגמה שאפשר לייצר עוד ועוד מוצרים בעולם שהוא סופי.
כשהעירו להם על זה אז הם ניסו לטעון שזה בסדר היות והכלכלה עוברת
התייעלות כזו עד שיש "אי מטאריליזם של הכלכלה". לדוגמה, פחיות הקולה
הופכות להיות דקות יותר. אחרים פשוט טענו שהמוח האנושי הוא משאב אינסופי.
"אללה הוא אכבר".

הכלכלן והפיזיקאי רוברט אירס, מראה שהכלכנים טועים. כלכלת ארה"ב אינה
הופכת להיות פחות מטריאלית: פחיות הקולה אולי דקות יותר, אבל פשוט
מייצרים מהם כמות גדולה בהרבה. גם אינדיקטורים אחרים, כמו טביעת רגל
אקולוגית מראים שהשכל האנושי הוביל אותנו רחוק מידי – כמו כל תרבות
אנושית לפנינו, אנחנו מכלים את המאגרים שמאפשרים לנו לחיות ברווחה
כלכלית, (רק משתשים בטכנולוגיה כדי לעשות את זה מהר יותר ובאופן יסודי
יותר). גם כמות הברזל, הפלדה, הנחושת, הנפט, הפחם אותם אנו כורים, לא
הולכת ומצטממצמת אלא הולכת וגדלה. בעצם זה לא הפתעה גדולה כל כך. הכלכלן
ויליאם סטנלי ג'בונס גילה כבר במאה ה 19 את פרדוקס ג'בונס – כאשר
פיתוחים טכנולוגיים משפרים את היעילות של השימוש במשאב מסויים, הצריכה
הכוללת ממשאב זה גדלה, במקום לרדת.

אנחנו רוצים להיות שמאלנים ונחמדים
גם בזה היא צודקת. לא כדאי להיות שמאלנים נחמדים. קודם כל כדאי לא להיות
שמאלנים. שמאלנים זה אומר לתמוך במדינה גדולה שתגן אלינו נגד ה"שוק".
המסקנה של ארלוזרוב היא שכדאי להיות ימניים. מכאן היא גם תגיע שאם אתה לא
אוהב חיות אתה הומו.

איזה יופי שברה"מ התמוטטה סוף סוף, אחרת לנצח כל מי שלא תמך בפינושה, או
במוסוליני או בפלישה של בוש לעיראק היה בטח גם צריך להסביר שסטאלין הוא
בעצם בחור זהב. גם נחמד נמאס לי להיות. הנה חתיכת מציאות:

ה"שוק" של ימינו הוא מקום בו תאגידים כמו מיקרוסופט או וואל-מארט גדולים
יותר ממשקים שלמים. הכלכלה, הפוליטיקה, העיתונות והתרבות הופכות להיות
מקום ריכוזי יותר, תודות לאנשים נפלאים כמו העיתונאים של דה –מארקר
שמסבירים שכל האופציות שלנו זה לבחור בין ממשלה גדולה לבין "שוק". בעוד
שלמעשה מדובר בשני דוגמאות שונות של ריכוזיות של כוח.

האופציה השפויה שאני רואה לנהל את החיים שלנו זה שילוב של שוק מוגבל עם
דמוקרטיה אמיתית. ביזור של ההון והכוח במקום ריכוז שלו. ולא הדרך לעשות
את זה היא לא על ידי "שחרור כוחות השוק", כמו שהיא לא עוברת דרך קברי
צדיקים.

לחלק כסף למי שלא מגיע לו
גם כאן אני בעד. לא צריך להמשיך לחלק כסף לעשירים, ולהפסיק מיד את חלוקת
הכסף למזהמים. בסך הכל זה מה שהשוק ואנשים שכל הזמן מדברים על יעילות
עושים, כשהם אומרים לנו שאין ברירה וכדי לצמוח צריך לבנות דברים כמו חוצה
ישראל. או מרינות, או שאי אפשר לפתוח את החופים לרחצה. הגיע הזמן שנבין
שהשפעה חיצונית היא גזל לאור יום, ושאם שודדים כמו חברות המכוניות,
שממנים את המודעות בדה-מארקר (ולעמשה הם המפרסמים הגדולים ביותר), רוצים
לקבל מאתינו סבסוד כדי להמשיך להרוג מילוני אנשים בזיהום אוויר, בהתחמות
גלובלית או בתאונות רכבים, זה הבעיה שלהם.

ויש עוד משהו, למי באמת מגיע? לביל גייטס מגיע מיאלרדי דולרים על המצאות
חשובות לאנושות? ואולי להודים שמציאו את האפס? מי קבע שהכלכלה באמת מחלקת
את הכסף למי שמגיע לו? אולי השוק היה עושה את זה, אם השוק היה מתנהג לפי
איך שהכלכלנים מתארים אותו, אבל הכלכלה זה לא רק שוק, הכלכלה זה לדוגמה
גם ארה"ב שפולשת לעיראק, וחברות צבא שמקבלות חוזים שמנים מהממשל, וחברות
בניה כמו אנרון ש"משקמות" את מה שהציוד של חברות הצבא הרס, ותאגידי
נפט שמשלמים לנשיא כדי שיקדם את האינטרסים שלהם (ואחר כך כך מתפלאות למצוא את עצמן בעשיריה
הפותחת של פורבס).

כלכלה.

המילה שמעוררת סלידה כמעט כמו מתמטיקה. מי רוצה ללמוד דבר כזה? להבין? למה?

אז זהו, שכדאי. מאוד. בשביל להבין תופעות חברתיות וסביבתיות, חייבים לדעת ולהבין כלכלה. לפחות את הבסיס. שנדע מה הרעיון מאחורי התוכניות, מה האינטרסים, איך דנים דיון כלכלי, ולמה ההם שם באוצר כל כך טועים. לכן למשל המלצתי ללכת לכנס של מגמה ירוקה על חברה כלכלה וסביבה. או כמו שאמר ג'יימס קארוול, יועצו של קלינטון - "זו הכלכלה טיפש".

אמנם סיימתי תואר בכלכלה השנה, אבל אני מרגיש שאני צריך לדעת עוד. צר לי, באוניברסיטאות מלמדים מעט מאוד, וחלק מאוד צר של הכלכלה. המרצים גם לא מספרים לך, שחלק מן התיאוריות הן מאוד ישנות, לא רלוונטיות, וכל מה שאתה לומד הינו כמו דברי אלוהים חיים. תפיסה צייתנית למה שנלמד, במקום תפיסה ביקורתית. חגי קוט כתב על זה נהדר בנאום שלו בטקס קבלת התארים באוניברסיטת תל אביב. מומלץ מאוד.

כך שאתמול הייתי בכנס הראשון של סדרת כנסים של מכון ון ליר בירושלים, אשר נקראת - 11 מחלוקות בכלכלה (מומלץ מאוד, כניסה חופשית), אשר מציגה את המחלוקות העיקריות בכלכלה. זה שיש מחלוקות בכלכלה, אותי זה לא הפתיע, אבל בלימודי לא סיפרו לי שיש מחלוקות. הייתי צריך לחקור זאת לבד. בתל אביב ובירושלים מלמדים אותך אולי 3 תאוריות (במקרה הטוב), שמסבירות תופעה אחת, וטוענים שזה מסביר את הכל, בצורה מספקת.

אחד הדוברים הראשונים היה פרופ' יוסף זעירא, מהמחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית. כשקראתי את ההזמנה לסדרת הכנסים, וראיתי שהוא מרצה בכנס, שמחתי על כך, משום שהוא היה אחד מהמרצים שלי שנה שעברה, ובאופן נדיר ביותר, אף נהנתי מהקורס שהוא לימד.

שמה של ההרצאה היה - "הכלכלה - מדע, מקצוע או אידיאולוגיה". זעירא טען (ובצדק לדעתי), ששלושתם. זהו גם מדע, כחלק ממדעי החברה, גם מקצוע, כי זהו העבודה של הכלכלן, וגם אידיאולוגיה, משום שלכל כלכלן, יש את התפיסה הכלכלנית האישית, את המחשבה האישית, שיוצאת מתוך המודלים הכלכליים.

זעירא הציג את הביקורת על הכלכלה, מהצד של האקדמיה. מאוד הופתעתי שיש לו כל כך הרבה ביקורת על צורת הלימוד והמחקר של הכלכלנים, אך כנראה שהוא במיעוט. משום שכיצד הכלכלנים יוצאים מהחוג לכלכלה עם תפיסת העולם צרה כל כך?

בנוסף הוא דיבר על אתיקה. מדוע לרופא יש אתיקה, ואילו לכלכלן אין? הרופא מחוייב לחולה, בשבועת הרופא. אך למי מחוייב הכלכלן? למקצוע? לחברה? למדינה? למעסיק?

הוא גם תקף את "נערי האוצר", אשר לדבריו חוטאים למקצועם, ומשתמשים במדע הכלכלה לצרכים פוליטיים. הוא טען כי לא ניתן לראות בכלכלה כ"אמת טהורה", וכמו כל מדע אחר, גם פה יתכנו טעויות ושינויים.

מי שנאם כנגדו, דותן לשם, מהתוכנית לפרשות באוניברסיטת בר ואילן, וממכון ון ליר, ביקר את הכלכלנים ואת מדע הכלכלה בצורה יותר ראדיקלית. הוא טען כי יש לשלב בה דיספלינות אחרות, לראות אותה בצורה יותר ביקורתית.

הוא הזכיר את  דבריה של מירב ארלוזורוב, סגנית העורך של עיתון דה מארקר, שהשוותה בין הכחשת שואה להכחשת הכלכלה, ואני אצטט:

דבר ידוע הוא ששיעורי הגלישה בפיירפוקס עולים בסופי שבוע, כשאנשים גולשים יותר דרך הבית, ולא דרך העבודה. בעבודה המעסיקים מעדיפים להשאיר את העובדים עם האקספלורר, כי זה פשוט פחות כאב ראש. להוריד עוד תוכנה? ועוד חופשית? השתגעתם? זה עוד עבודה!

באירופה ובאמריקה התופעה נעלמת יחסית. מעסיקים גדולים גם כן עוברים לפיירפוקס, וזה ממש לא מהיום. כמו למשל נאס"א, המשטרה הצרפתית ועוד. בעיקר משיקולי אבטחה, ועידוד הקוד הפתוח.

אבי ברוב עוונותיו עובד בבנק ישראל, וכל פעם שאני בא אליו, אני משתגע שאי אפשר לגלוש בפיירפוקס, וגם לא להוריד את התוכנה. שבוע שעבר יצאה גירסה 2.0 לדפדפן, גירסה שזכתה למספר חסר תקדים של הורדות - 2 מיליון ביממה הראשונה. דפדפן שזוכה לפופולריות עצומה באירופה, ומגיע ל - 40% נתח שוק בגרמניה. הרבה אנשים חיכו לשחרור הדפדפן.

שלחתי לאבי את הכתבה, בשאלה, מדוע בבנק ישראל לא ניתן לגלוש בפיירפוקס. התשובה מהמיכון הייתה כנה (ומטופשת) מאין כמותה - כי פיירפוקס זה לא של מיקרוסופט.

פיירפוקס. לא נכנס כי זה לא מיקרוסופט

ככה זה. במערכת החינוך מלמדים "צרכנות", "זכויות יוצרים", ומוכרים מיקרוסופט ב"זול".

במשרד האוצר עשו שרירים מול מיקרוסופט, ואפילו משקיעים קצת כסף באופן אופיס.

אבל תעזבו, אל תאמינו לאוצר. עם חשיבה כזו אין סיכוי שנראה בקרוב לא לינוקס, לא אופן אופיס, ואפילו לא פיירפוקס. כי זה פשוט לא של מיקרוסופט.

העיקר שבנק ישראל שוקל לעבור לאקספלורר 7, כי יש לו טאבים...

אולי בכלל יש איסור להשתמש בתוכנה בגלל הסכם עם מיקרוסופט? לכו תדעו...

וככה זה נראה בתכתובת (התבקשתי להוריד פרטי זיהוי, אז אני מוריד, למרות שאני לא מבין מה הסודיות הגדולה. קיראו מלמטה למעלה):

FW: נו, ומתי זה יגיע לבנק ישראל???