...

נשקיה-12:10 בצהריים.

עוד חמישים דקות וזה נגמר... עוד שמירה עברה בהצלחה.

הרעב מחלל בבטן והעייפות בעיניים והלב שמח כי עוד מעט זה נגמר והראש.. הוא סתם מחפש את הכרית והשקט שלו.

אני והילה עייפות, יושבות שבוזות ועקוצות נורא.

ישנתי כל כך גרוע בלילה, כל אחת שחזרה משמירה דיברה וצחקה והפריעה לי לישון, כמובן שלא היה להן אכפת.

אני כל כך מסריחה וכל כך צריכה מקלחת טובה.

חמש דקות ועוד חמש דקות.. שתסתיים כבר השמירה ונפגוש את הקצין התותחן החתיך,

נחייך אליו בחביבות ונלך לאכול ארוחת צהריים מגעילה בחדר אוכל..

יש כל כך הרבה שקט בגלל השבת ואף אחד אינו מדבר.

נעים בחוץ ולא חם כל כך. לי חם כי יש עליי כל כך הרבה דברים.

הילה לא מרגישה טוב כבר מאתמול, יש לנו ביחד עוד שמירה אחת וסיימנו!

כל כך בא לי בית ומיטה ומקלחת ואמא ואבא ולראות את אחיי האהובים.

אני מרגישה ממש כמו החיילים האלו בסרטים שכותבים שירים עצובים באמצע השמירה..

כל אות הופכת למילה עם משמעות, זה כל כך נחמד.

ממשיכים לעקוץ אותי ביד וזה כואב.

יש לי חטיף אנרגיה בכיס אבל אסור לאכול או לשבת או לכתוב בשמירה... אופס..

כמה עוקצים אותי ביד, אני רק רוצה לאכול ומקלחת ולפעמים גם קצת מין..

אני מרגישה כמו הגברים החרמנים האלה שלא ראו את החברה שלהם שבועיים,

אבל לי אין חבר וזה לא משנה את התחושה שבגוף, הוא זקוק לזה.

ולרוב אני מרגישה שאני היחידה שרוצה את זה.. שחושקת בזה.. ועד שיהיה לי גבר.. שירצה אותי.. ככה..

אני נראת פה כמו אסון השיער שלי מגעיל ואני משמינה שבא לי למות..

אבל טוב לי, לא כמו בהתחלה אבל עדיין טוב. אני לא יכולה לסבול פה כבר חלק מהבנות, היחס הנוראי שלהן לבנות אחרות - פשוט מזעזע!

ואיך הן אמורות להיות מש"קיות ת"ש טובות?!

עכשיו שוב חם. לא רוצה מים או מיץ, רוצה מקלחת ולישון.

והנה עוד מכונית של משטרה צבאית עוברת פה ולא ברור למה..

הייתי.

[נכתב בסופ"ש הקודם בעת שמירה, שסגרתי ראש השנה ושבת בבסיס, בשעה של שעמום וחשק לכתיבה.]

כי חמשוש בהפתעה זה משובח! (:

זאת אני הלא מוכרת.