מתבונן - מיומנו של סטודנט מציצן

היום היה ערב יפן באוניברסיטה ת"א.

הגיעו כל מיני יפנים (סטודנטים זרים, עובדי שגרירות, המשפוחה של המורות ליפנית). היו גם ילדים יפנים חמודים שאי-אפשר שלא לומר "ואיי!!! איזה חמוד" כשרואים אותם. אפילו שגריר יפן בישראל הגיע. היו קטעים יפים (זקנה רוקדת, סרטונים, הצגה של הסטודנטים) והיו קטעים משעממים (יפני שכותב אותיות על נייר, אנשים שמדגימים תנועות של אומנויות לחימה, פרופ' יעקב רז מקריא קטעים מספרו "טוקיו הולך ושוב"). אפילו הופעתי באחד מהסרטונים בתפקיד משפיל במיוחד בו נאלצתי לזחול על הריצפה ולחבק לאדם אחר את הרגליים. משום מה אחרי הסירטון אנשים ניגשו אלי ואמרו שהייתי גדול. אמרתי להם בחזרה שהתפקיד שלי כלל שתי שורות.

הבית של אחי ריק היום. החלטתי להזמין את כל מי שאני מכיר לדירה שלו. ישבנו פה, שלושה סטודנטים יפנים ללימודי המקרא שפגשתי בכנס, שתי ידידות ושלושה ישראלים. ניסיתי לשכר את היפנים אבל הם היו קצת... לא בקטע (יפנים שיכורים זה מצחיק. אני אוהב להפוך אנשים לערכת בידור זולה. אם הם גם נהנים מזה, אז מה רע?). בכל מקרה, היה כיף. אחד מהם ידע עברית ממש טוב ויכולתי לשאול אותו שאלות על ישראל בעיניים יפניות.

עכשיו הבית כולו בבלאגן, יש לי מליון כלים לעשות, וצריך גם לשאוב את השטיח המזדיין עם שואב אבק סוג ד' שצריך להעביר עשרת-אלפים פעם על-גבי השטיח כדי שיעבוד.

לחוץ לי בלימודים. הרבה עבודות ומינימום מוטיבציה.

מקווה שיהיה טוב.