מתבונן - מיומנו של סטודנט מציצן

נדודי-השינה הורסים את חיי.

אני זוכר את עצמי, עוד בגיל 16, חוזר הביתה ומתרסק אל תוך המיטה אחרי 10 שעות רצופות של שטיפת-כלים באחת מהמסעדות של זכרון-יעקב. במקום להירדם, הייתי מבלה את הלילה במצב ביניים שאיננו שינה ואיננו ערות; סוג של הזייה, אני ער - אך הוזה בדמיוני כלים. כן כלים. כלים שאני צריך לשטוף, מלצרים שמכניסים לי כלים נוספים אל תוך החדר, כלים בכיור. כלים... כלים... כלים...

גם אחרי טורנירי כדורגל הייתי חוזר הביתה והוזה בדמיוני אנשים שמשחקים כדורגל אצלי בתוך החדר, על המיטה, עלי. אני מנסה לשחק ולא מצליח. בועט בכדור ומחטיא. מנהל ויכוחים דמיוניים עם שחקנים.

בתקופת הבחינות יש את ההזיה הקבועה: אני לא קם בזמן למבחן ומפספס אותו. לאורך כל השינה, מתעורר אחת לשעה, בטוח שפיספסתי את המבחן כי השעון המעורר לא העיר אותי, מסיט מבט אל השעון ומבחין שיש לי עוד כמה שעות.

ויש כמובן את ההזיות הנוראיות של הקיץ, בו השינה הרבה יותר קשה. אני שוכב במיטה, הכרית לא נוחה. חם לי מתחת לשמיכה, קר לי בלעדיה. אני לא מצליח לישון, נשאר ער שעה-שעתיים. העירות הופך לשרשרת של הזיות. הזיות רעות שממשיכות את כל תלאות היום והדאגות למחר: בלוגרית שכתבתי לה תגובה מרושעת בבלוג שולחת אחרי רוצחים שכירים, המורה לקופי-רייטינג מודיע לי שהקמפיין שלי לא לא עובר, המחשב הנייד שלי נגנב מתחת לאפי.

אני קם בבוקר, מזיע. הסדין כולו משוך החוצה ומגולגל לכדור ליד הראש שלי, כאילו גירדתי אותו כל הלילה. אני גמור, מת מעייפות. בשלב הזה, יש לי רוטינה פסיכולוגית שעוזרת לי בצעדים הראשונים: אני מדמה כאילו אני אורח בטוק-שואו על תקן האדם העייף ביותר בעולם.

"ערב טוב! היום יתארח אצלנו אורח מאד מיוחד. זהו א', האדם העייף ביותר בעולם! קבלו אותו במחיאות כפיים!!!"

"א', לכבוד הוא לנו. איך אתה מרגיש?".

"עייף...".

"כמה עייף?"

"הייתי רוצה להשליך את עצמי אל תוך מערבל בטון."

"אתה חושב שיש סיכוי שאי-פעם מישהו ישבור את השיא שלך בעייפות?"

"אין מצב. לא ישנתי כבר 4 ימים ברציפות."

"ניסית פעם להביא ביד לפני השינה? אומרים שזה עוזר להירדם".

"ניסית פעם לקחת אקמול כשהיה לך כאב ראש?! נשבר לי הזין ממך, אני הולך לשתות קפה".

את הראיון הזה אני מנהל בד"כ עד שרמת הסבל הראשונית של הערות הופכת לסבילה (שתי הדקות הראשונות הן בד"כ הכי קשות). אחרי לילה שכזה אפשר לומר שיכולת הקליטה שלי בהרצאות שווה לתחת, אבל אני בכל זאת בד"כ מגיע.