מתבונן - מיומנו של סטודנט מציצן

היום עברתי ליד שוק-הספרים המקומי שבמסגרת "שבוע הספר".

פעם ראשונה בחיים שלי שנגעלתי מספרים. לא מהספרים עצמם בעצם, אלא יותר מהעדרם של ספרים אחרים שלא נמצאים בראש רשימת רבי-המכר של "ידיעות אחרונות". המגוון העלוב של היצע הספרים מזעזע בעיני: כמו הפלייליסט של גלגל"צ, גם בשבוע הספר אפשר לדעת מראש בדיוק אילו ספרים תוכלו למצוא על השולחנות.

 אין לי בסיס לומר ש"צופן דה-וינצ'י" ו"רודף העפיפונים" הם ספרים גרועים (ורק משום שעדיין לא קראתי אותם), אבל פשוט נשבר לי כבר מהנהירה הטרנדית אחרי ספר זה או אחר. בקיצור, אני בז לאנשים שבוחרים לקרוא ספר רק משום שכל העולם קורא אותו. לא תיארתי שתופעת העדר תגיע בסופו של דבר גם לציבור הקוראים, המשכיל יחסית.

בהמשך לפוסט הקודם שלי לגבי סיקור הגעת הסומו לארץ בתוכנית "ערב טוב עם גיא פינס", צפו בסרטון האידיוטי מבית Ynet אשר מחזק את הטענה בפוסט הקודם שלי. התקשורת הישראלית (לפחות תקשורת המיינסטרים) פשוט לא מסוגלת להעביר מידע נוסף על הסומו חוץ מ: "תראו כמה שהם שמנים!".

שיאי הסרטון: (1) הסומו יוצאים מהים כאשר ברקע סאונד של שירת-לוויתנים (2) כתב טיפש בשם מישל דור ששואל את הסומו ישירות: "צפים?! צפים?!"

מישהו בווינט שקל אשקרה לערוך ראיון ביפנית עם אחד מהסומו? זה כ"כ מסובך?! אני די בטוח שיש למעלה מ-1,000 דוברי יפנית בישראל שהיו מסוגלים לשמש כמתורגמנים. במחשבה שניה? הם שמנים, ועל הקונספט הזה אפשר לשחק מירושלים עד טוקיו.

עוד כתבה חשובה וכרגיל, באתר הארץ בלבד. (קישור לכתבה המלאה).

רצח עם? האוניברסיטאות לא רוצות ללמד את זהמאת שחר אילן

האוניברסיטה הפתוחה הוציאה שני ספרים חדשים על ג'נוסייד, שבהם יגלו התלמידים כי במאה ה-20 174 מיליון איש נפלו קורבן לרצח עם ולמעשי טבח המוניים. אבל לבד ממנה, אף מוסד אקדמי בישראל לא ממש מתעסק בכך.

קיים אינטרס מאחורי כתיבת הביקורת של שבוע הספר:

בימים רביעי-חמישי שבוע הבא אמכור אלפי ספרי באוניברסיטת ת"א מול הפקולטה למדעי-הרוח. בואו בהמוניכם!