מתבונן - מיומנו של סטודנט מציצן

אני בתקופה מחורבנת ומה שהכי מוזר הוא, שאני בכלל לא מדוכדך. אני מייחס את זה לגלולות ה"גינגקו בילובה" שמזרימות דם למוח שלי וגם לשמש הקייצית העליזה.

האשם תלוי הפעם במטלה הסופית בקורס קופירייטינג שאני אמור להגיש ביום שלישי הקרוב. כבר שבוע שאני מנסה לחשוב על רעיון נורמלי לפרסומת ולא מצליח. ביזבזתי על זה כבר כל-כך הרבה זמן ואני לא יכול שלא לחשוב שיכולתי לעשות דברים מועילים עם עצמי במקום. אלוהים, כמה שהלימודים האלה הם ביזבוז זמן מבחינתי.

השבוע הקרוב הולך להיות סיוט. שתי מטלות (שיטות מחקר וקופירייטנג) שאני אמור להגיש בעוד יומיים ומיד אח"כ, ימים רביעי-חמישי, אני הולך לקרוע את התחת שלי בשוק הספרים של אוניברסיטת ת"א. הפעם ה"עוזר"שלי לא נמצא ואני אאלץ לעשות הכל לבד. אחרי היומיים האלה, כשאני אהיה תשוש ורצוץ, אאלץ לסוע לחתונה של חבר בבני-דרור. לא מספיק שאני הולך לשרוף 250 ש"ח על צ'יק, אני גם אהיה עייף מדי כדי להנות מהחתונה.

השמנתי. הפסקתי לעשות ספורט בזמן האחרון והשמנתי. גם גברים מתבעסים מהשמנה, לא בעסה נשית מסוג ה: "אני בהמה מכוערת ומגעילה" אלא בעסה מסוג ה"איכס, נהייתי גדול". אם הייתי גר קרוב למרכז ספורט שאני מנוי עליו אז היה הרבה יותר קל אבל אני בזכרון-יעקב ומרכז הספורט בת"א. אני שוקל לעבור לגור עם אחד מהזקנים האלה ברמת-אביב שמספקים מגורים תמורת עזרה. מעניין אם אני מסוגל להסתדר עם ניצול שואה בן 90 כשותף.

יום שישי א' (ההוא מהסיפור על הפורץ הקווקזי) הזמין אותי לצאת עם כמה חברים שלו. לא היה לי משהו אחר מעניין לעשות אז הגעתי. קודם כל הוא גרר אותי לדירת שני חדרים שהייתה מלאה בצעירים בני 20 שלבשו חולצות של להקות רוק-כבד. קיללתי בלב את אלעד על חוסר-היכולת שלו להבין שאני לא כ"כ מתחבר לאנשים כאלה ובכל-זאת ניסיתי להיות נחמד לכולם ולא לשבת בפוזה מנוכרת. כשהלכנו ביחד לפאב המקומי, "ההוביט" הידוע לשימצה, ניצלתי את העובדה שהיה תור בכניסה כדי לחמוק בחזרה למכונית, לחזור הביתה ולראות את הפרק הראשון של "משפחה בהפרעה" (הסידרה החדשה שלי).

היום הוצאתי את ברנדה לגן-הציבורי ומרחק 30 מטר מאיתנו הייתה אמא חתולה עם החתלתול שלה. היא קלטה את ברנדה מרחוק וחיפשה דרך להעלות אותו על חומת-האבן, שהייתה בגובה של מטר. היא ניסתה לקפוץ פעמיים עם הגור בין השיניים ונכשלה, אבל כשהגיעה כלבת רועה-גרמני לאיזור אז אמא חתולה נכנסה לפאניקה והצליחה בסופו של דבר לקפוץ לגובה של מטר עם החתלתול שלה בין השיניים. ניסיתי לעשות עיקוף עם ברנדה מסביב לשטח המחיה של החתולה אבל ברנדה המטומטמת החליטה להתקרב לאיזור. החתולה דפקה עליה קפיצה וניסתה לשרוט אותה. רצתי בטירוף כדי להעיף את ברנדה משם ואז החתולה תקפה אותי. ברגע האחרון הספקתי לזרוק עליה כף-כף גומי ולברוח. גור אחד של החתולה טיפס על עץ ליד, החתולה טיפסה על הגדר והשקיפה. כשניסיתי להתקרב החתולה עשתה לי רעש מפחיד של חתולים. עמדתי שם 5 דקות בניסיון לחשוב איך אני לוקח בחזרה את הכפכף שלי ואת הכדור של ברנדה (שנפל כשהותקפה). בסופו של דבר החלטתי שעדיף להסתכן מול החתולה מאשר להיראות ברחוב מהלך עם כפכף אחד. רצתי והספקתי לקחת את הכפכף. כבר הזכרתי פה שאני רץ מאוד מהר...?

אני צריך למצוא לעצמי חיים. דחוף.