מתבונן - מיומנו של סטודנט מציצן

אני חסר מוטיבציה לחלוטין, משום מה, לכתוב בבלוג לאחרונה. כנראה שהשילוב של קיץ מפתה, תקופת מבחנים ופעילות אינטנסיבית אמור להסביר את זה.

 להלן תקציר קורותיי בשבוע האחרון:

-כמעט ואיבדתי את השפיות לאחר ששעות רבות של עבודה, שהושקעו בצילום סרטון במסגרת סדנת קופירייטינג, ירדו לטמיון היות ולא הצלחתי להעביר את החומר המצולם למחשב ולערוך אותו.

- קרעתי את התחת בשוק ספרים שבמהלכו נשרפתי בכפות הרגליים (הלכתי יחף) והרווחתי ימבה כסף.

- הייתי בחתונה של חבר בה הושיבו אותי עם שלושה זוגות נשואים. מסקנה: חוץ מ"פסוקו של יום", "הגיע זמן לשון" והתוכנית של הקומבינטור מקפדוקיה, אין דבר משעמם יותר מדינמיקת ה"אנחנו" שנוצרת כתולדה של מערכת יחסים, אחת כמה וכמה כאשר הזוג נשוי. קבלו האשמה קולקטיבית מכעיסה: האישה אשמה! שמתי לב שכמעט תמיד, האישה דואגת לסרס את הבעל שלה ולהפוך אותו מגבר צעיר, נמרץ וספונטני לבורגני מזדקן, משעמם ודיכאוני שמשפיל את עיניו כאשר נשאלת השאלה: "איפה אתה? לא רואים אותך כבר!".שחררו את הגברים שלכם, קיבינימט!

 ויווה לה מונוגומיה!!!

- ביום שישי עבדתי בתור ברמן לראשונה בחיי במסיבה של 600 איש בקיבוץ משמרות. למרבה האירוניה, דווקא בערב שבו המון בנות מתחילות איתי, אין לי אפילו שניה כדי לתת פידבק: בחיים לא עבדתי תחת כזה לחץ. למדתי גם שצריך ציפורן ארוכה וחזקה באצבע המורה כדי לפתוח פחיות של רד-בול. עכשיחו יש לי שטף-דם כואב במיוחד כתוצאה מפתיחת מאות פחיות שכאלה.

- סגרתי על דיל עם אישה שמרוקנת תכולות של בתים (קוראים לזה "עזבונות"). רק אתמול רכשתי ממנה 2,500 ספרים והיד עוד נטוייה. כרגע אני לבד בעסק וזה מלחיץ מאוד, אתמול בלילה לא הצלחתי להירדם מרוב מחשבות. יש מליון דברים שצריך לקחת בחשבון: קיטלוג, קניות שצריך לעשות, רישוי, השכרת רכב, השכרת מחסן, תיאום ירידים וכו'. הלוואי והיה לי אדם מנוסה לידי. אני מרגיש מוצף וטרוד.

   בזכותי כל הילדודס האלה שיכורים

ברנדה פיספסה את החתונה אז קשרתי אליה את בלון הפרידה

מהחתונה.