מתבונן - מיומנו של סטודנט מציצן

אני רחוק מלהיות צדיק.

לפעמים אני..

נוהג אחרי בירה אחת יותר מדי, גונב תוכנות מחשב, מעלים טיפה מס, מפיג הנאה מסבלם של אחרים, דוהר על 120 קמ"ש בכביש החוף, מעמיד פנים שאני לא בבית כשמגיעים ילדים להתרים לאגודה למלחמה בסרטן, מביא ביד מול פורנו שמציג נשים כאובייקט, מחביא שליפים בכיסים לקראת מבחנים, מפליץ במעליות לפני שאני יוצא מהן ולא מנקה את הקקה של ברנדה מהדשא של הגן הציבורי.

אבל מה? כשתופסים אותי, אני סותם את הפה, משפיל עיני לקרקע, מקבל את גזר-הדין ולעולם, אבל לעולם לא מעז לזעוק חמס.

הגברים שביניכם בטח מכירים את הסיטואציה הבאה: במשחק כדורגל, שחקן מניאק (פליקס חלפון, נניח, לפני הקוקאין) מכסח לשחקן אחר את הצורה. השופט שורק לעבירה ואז אותו כסחן רץ אל השופט וצורח עליו שהוא לא עשה כלום או במקרה הטוב רק מיתמם. מיד אח"כ ניתן לראות את ההילוך חוזר שמראה את הטינופת בסלואו-מושן מכוון אל הרגליים במקום אל הכדור.

אז ככה זה בדיוק בישראל. כשתופסים פה מישהו עם המכנסיים למטה, במקום לקפל את הזנב ולסתום את הפה, הנוהג הוא להרים אצבע משולשת ולצאת במתקפה חזיתית נגד כל המקטרגים. בישראל אין אשמים, יש רק קורבנות, אנשים שמעלילים עליהם, שעושים להם עוול, שעושים להם רצח-אופי.

יוסף פריצקי למשל, הוקלט בשיחה עם חוקר פרטי, כאשר ניסה לתפור תיק פלילי לאברהם פורז. ההקלטה מפורסמת בתקשורת, פריצקי בהתחלה מתנצל אך תוך יום פותח את הג'ורה שלו על כל העולם ומקים סיעת יחיד. בכל מדינה מערבית אחרת, אדם כמו פריצקי היה לוקח את המטוס הראשון למקסיקו ועוזב את כולנו בשקט. אבל פה, רק בישראל, פריצקי ממשיך בפעילותו הציבורית (ש-90% ממנה מוקדשת למסע נקם נגד ראשי שינוי לשעבר), כאילו מעולם לא נחשף בפני כל המדינה בתור אפס עלוב ומעורר-רחמים.

שר לשעבר בישראל, גונן שגב, הודה במסגרת עסקת-טיעון שהבריח 32 אלף כדורי אקסטזי. כולנו זוכרים איך לפני-כן הקקה הקטן דיקלם בפני כל מצלמת טלוויזיה שהוא חף-מפשע ושלא היו דברים מעולם.

איציק מרדכי הורשע בביצוע מעשים מגונים תוך שימוש בכוח. ישנם אלו שיאמרו שהעדויות אשר הובאו כנגדו במהלך המשפט הן רק קצה הקרחון. היות ואין לי כוח לסבך את יריב חבוט בהוצאת דיבה נשאר עם מה שיש: עבריין מין מורשע. בתוכנית הקרובה של אילנה דיין תוכלו לראות איך אלוף במיל' מרדכי מציג את עצמו בתור הקורבן, מבלי שבילה אפילו יום אחד מאחורי סורג ובריח ומבלי שנענש בהורדה בדרגה מפני ש"נענש כבר מספיק" לדעת טובים ורבים (שכנראה לא בוצעו בהם מעשים מגונים מצידו של אלוף בצבא הטוב בעולם).

חנן גולדבלט טרם הורשע ולכן לא אכנס למקרה שלו (מפאת הסיכוי הקלוש שהוא זכאי), אבל לא הרבה פיספסו  את גשש-בלש באולפן-שישי האחרון (". אם גולדבלט יורשע בסופו של דבר, גולדבלט ייכנס גם הוא להיכל התהילה של הפושעים המתבכיינים.

הערה: למען הגילוי הנאות, פריצקי איננו פושע מורשע מה שלא מונע ממני לכנות אותו חתיכת חרא מושתן.

הרשימה עוד ארוכה אבל למי יש כוח? הבנתם את הנקודה: כנראה למשפט הציבור בישראל כלל אין משקל! אנשי-ציבור שסרחו ממשיכים לכער לנו את מרקע הטלוויזיה וכותרות-העיתונים כאילו לא קרה כלום.

ובעצם...

למה לא?

הרי בדיוק ככה אנחנו אוהבים אותם.