כי היו היה איזה יום אחד...

יומן יקר,

וואו טוב שנזכרתי שיש לי בלוג או לפחות היה לי..

כ"כ הרבה זמן עבר כ"כ הרבה דברים השתנו. ואיפשהו זה קצת חבל לי שלא עידבכנתי קצת יותר אני מרגישה פספוס גדול שלא תיעדתי יותר את השנים האחרונות. עכשיו הנכדים שלי ברטח לא יאמינו לי שכל מה שקרה קרה באמת..

אני אפילו לא יודעת במה להתחיל. הכל השתנה ואני כולי השתניתי מקצה לקצה. לא קראתי את כל ההסטוריה של הבלוג הזה אלא רק קצת פה ושם. טוב זה במילא החיים שלי את מה שקרה אני עדיין זוכרת לא הזדקנתי בהרבה. אבל עברתי דרך ארוכה ומפותלת התחלתי לכתוב פה בגיל 14 והנה היום אני כבר בת 20. חבל שלא כתבתי פה יותר בשנים האחרונות היה לא מחסום כתיבה ארוך מידי אני מקווה שבקרוב המוזה תשוב.

לא יודעתת בכלל מה גרם לי פשוט להתחיל לכתוב פה עכשיו. זה כנראה הרצון הזה לספר ושמשהו יקשיב שזה אגב אחד הדברים היחידים שלא השתנו לא בשנים האחרונות ולא במשך כל חיי. אבל כנראה שאף אחד לא אשם בזה. אני לא מספיק נפתחתי לאנשים אבל גם לא היו לי יותר מידי הזדמנויות. עוד לפני שהספקתי להתרגל למקום אחד כבר נאלצתי לעזוב ולהתחיל הכל מחדש במקום אחר. חיי מורכבים בעצם מבריחות ושינויים.

בינתיים אני כבר שנה וחצי פחות או יותר באותו המצב 8 חודשים זה בטוח ללא שינויים דרסטים מידי...

אוקי אני אקח לי נשימה עמוקה ופשוט אכתוב את זה כמו שזה..

במהלך שהותי בדירת השותפות שגרתי בה בערך לפני שנה וחצי הכרתי בחור נחמד (נקרא לו לצורך העניין יוסי) התחלנו לצאת והכל היה טוב ויפה. עד שמצאתי עבודה חדשה ופגשתי בחור אחר תוך זמן מאוד קצר עזבתי את יוסי נדלקתי לגמרי על הבחור החדש (שיהיה לאונרדו) ועברנו לגור ביחד בעיר הגדולה. תוך כדי נכנסתי להריון.. ולמרות כל הקשיים בסופו של דבר נשארנו ביחד ואני גידלתי הבטן בנחת עד שנולד לנו בן בכור מקסים בריא ומתוק להפליא במשקל 4.30 קילו לא פחות (!) לידה רגילה עם אפידורל עבר יחסית בסדר זה בטח נשמע לכם קשה מאוד אבל זה לא נורא וזה לא שאני גדולה או גבוהה מידי סה"כ אני די קטנה ונמוכה כנראה שאכלתי יותר מידי במבה וגלידה כל הזמן ובכן לקחנו את התינוק השמנמן והכבד הזה ותוך כדי הנקה מלאה עברנו צפונה קרוב להורים של לאונרדו וזהו פחות או יותר אני די עייפה עכשיו כי היום התינוק הזה כבר בן 8 חודשים שוקל 11 קילו ותזזיתי ביותר..

בכל אופן זה השינוי הגדול שחל בי בזמן האחרון איבדתי את חוט המחשבה אז אני אפסיק כאן בינתיים ואני מקווה שאני עוד אכתוב פה בזמן הקרוב והפעם כבר לא בתור אותה הילדה המוזרה שקשה להבין אותה אלא בתור בחורה בוגרת ובעיקר בתור אמא והאשה שתמיד רציתי להיות..