זה גורם ללב שלי להתפוצץ באלף שמונים ואחד גוונים של אושר שמחה ו..ו.. ו.

(: 6:2, אבל זה לא אני זה אתה. באמת.

כמו להדליק את הרדיו באוטו בדרך למתכונת בספרות, לשמוע תותים כל הדרך ולא לצאת מהאוטו עד שהשיר יגמר

אפילו כשהמורה השמנה למתמטיקה עוברת ליד ומסתכלת וצוחקת, רוקדות כמו מטומטמות

כי זה הטוב הזה שנשפך מפתחי האוורור של הבפנימה, שמשחרר משהו קטן גם לכמה רגעים (עד שיסגר שוב).

תחזיק לי את היד כי אני חושבת שאני ממריאה עכשיו

או שעדיף שתחכה למטה עד שאחזור

[כי תמיד נופלים].