מישהו שהיה חשוב בחיים שלי, עשה הבדל ונעלם(או לא)

א' - שהיה החבר הכי טוב שלי בעולם והבן אדם הראשון שבאמת אהבתי.

הכרנו כאן אני חושבת, ואז גם באימיילים ואז גם במסנג'ר בטלפון באסמסים ובכל מקום יצא לנו להכיר, למרות שזה היה מיותר כי מהרגע הראשון ידעתי שאני כבר קצת מכירה אותו וגם הוא קצת מכיר אותי. וזה היה יפה, זה היה פשוט מקסים.

אני זוכרת שהוא נסע לאיזה קורצ מש"צים מד"צים אנ'לא זוכרת מהזה היה, אני זוכרת שהוא הלך לגבעה להביא לה דג, אני זוכרת שהוא ביקש ממנה לתת לה נשיקה, אני זוכרת שהוא נפרד מאחת אחרת למרות שגם לה קראו כמוני, אני זוכרת שכשהיה עם אור הוא היה שם, אני זוכרת בגן שעשועים במקום אחר אני בתוך מתקן והוא בתוך הטלפון ושנינו בתוך עצמינו, אני זוכרת לא לדבר ואני זוכרת גם התגובות, אני זוכרת שהוא רצה חברה טובה שלו עם שם מצחיק ואני זוכרת שההיא שיגעה אותו ואני שונאת אותה, אני זוכרת שהוא התאהב ושנשבר לי הלב ושכל מה שרציתי היה להיות שם במקומה, אני זוכרת כשהם נפרדו והוא עדיין רצה ואפילו כתב ש"כולן ממך ומטה" ואני זוכרת שהוא חזר לאהוב אותי פתאום, אני זוכרת שלא הלכתי לבומבמלה בשניה האחרונה וחיכיתי לו יום שלם בת"א בשביל 20 דק', אני זוכרת שהוא הלך וחזר רק כי הוא לא נתן לי נשיקה והלך שוב, אני זוכרת שהוא עישן ואני זוכרת יום כיפור שצמתי בשביל שיחזור, אני זוכרת שחבר שלו שבר צלע אז הוא לא בא, אני זוכרת שאבא השתגע אז הוא לא בא, אני זוכרת חופשה פתאומית אז הוא לא בא, אני זוכרת יום לפני הגיוס שאח"כ כשחזרתי הביתה כתבתי וקישטתי את זה כ"היום הכי מדהים בעולם", אני זוכרת את הגיוס וכל מה שהיה אח"כ, אני זוכרת את ה"תאהב אותי" שבחיים אני לא אפסיק להתחרט עליו ואני זוכרת את היום שהבנתי שאני לא צריכה אותו במקום הזה יותר, אני זוכרת שחזרנו לדבר והבנתי כמה שכן התגעגעתי ואני כן צריכה אותו כאן איתי, כי הוא כבר חלק בלתי נפרד ממני, ואני זוכרת שהוא אחלה בנאדם ואני חייבת לו המון. אני חייבת לו כלכך הרבה.

הוא היה איתי בתקופה הכי שחורה בחיים שלי, בתקופה הכי שחורה של מי שהייתי.. אני חייבת לו המון, והוא חלק ממני גם אם אני רוצה וגם אם לא.. הוא בנאדם מדהים גם כשקשה לו להיות כזה או להאמין שהוא כזה, הוא קסום ומלא אנרגיות חיוביות גם כשהוא מתלונן ושנמאס לו ושהוא כבר לא מאמין בעצמו, הוא מצחיק ושנון ותמיד גורם לי לחייך גם כשאני ממש לא רוצה שהוא יעשה את זה..  הוא לא מושלם, הוא כיבה אותי ודרך עלי ושבר אותי ופער בי חורים שאני לא יודעת אם הם לגמרי יסגרו יום אחד, אבל הוא ארבע שנים מהחיים שלי בתקווה שימשיך להיות אצלי ברקע, שימשיך להיות כאן.

אני וא' באיזה חופש גדול.

א'2. החבר הכי טוב שלי בעולם.

אני חושבת שהבנתי את זה כשהצלחתי להגיד לו "אני אוהבת אותך" ובאמת להתכוון לזה, להסמיק ולהיות נבוכה ושהלב יפעם בטירוף וכלכך לחכות שזה יחזור אבל להכין את הכריות לאכזבה, לשמוע מחדש ורק לרצות להגיד שוב אותו הדבר. אני חושבת שבשנה [יותר?] שאנחנו בקשר הוא כלכך שינה אותי וכלכך ביגר אותי.. העקשנות הזאת שלו, וחוסר ההתכופפות שלו לגחמות הקטנות והמטומטמות שלי.. הברוגזים שהוא שולף יותר מהר ממני גרמו לי להבין - זאת לא עוד מערכת יחסים שאני שולטת בה והוא פשוט נמצא בה, הוא צד פעיל וגם קובע בקשר הזה וזה מדהים אותי כי כל כך נדירים האנשים שיעמדו מולי, שיגידו לי "לא, לכי לפינה עכשיו!". הוא כמעט ולא מספר לי, הוא שומר הכל בפנים ובהתחלה הייתי משתגעת הייתי מתחננת למידע כלכך רציתי שהוא ישתף אותי גם אבל היום אני יודעת שזה לא צריך להיות ככה, אני יודעת שאני חשובה לו והוא אוהב אותי אז אין לו שום סיבה ללא לספר מעבר לזה שהוא כנראה לא בנאדם שמספר.. הוא לפעמים ילדותי ויורד עלי הרבה, הוא חצוף ויש לו יותר אגו ממה שיש לי ואני כלכך אוהבת אותו. אני אוהבת אותו גם כשזה מפחיד אותי לכתוב את זה כאן. הוא יציב וגם פרוע בבת אחת.. מה זה? מהזה האושר הזה? אני כלכך שמחה שהוא נפל עלי משומקום.. משומקום.  בסטסט פרינד אינדיד.

אלה שני הגברים של חיי, אני מניחה.