הפעם הראשונה שנגמר לי הלב.
אני זוכרת שנכנסתי וקראתי
תמיד כשאני נזכרת בזה אני בטוחה שזה היה שיברון פיזי, לא רק מנטלי או לא רק מטאפורי.. הלב שלי, בפנים, ממש נשבר.
לא לחצי מסורטט ונקי, לא לשבר עצבני כמו בציורים.. הלב שלי התרסק לאלפי חתיכות כלכך קטנות וכלכך חסרות משמעות כל אחת לבדה
ופתאום קשה לנשום והכל קצת לא ברור, ואני בוכה וצוחקת במין עירבוביה כזאת שרק רסיסים של דבר שכבר אבוד יכולים ליצור
כאוס מוחלט של רגשות מפוזרים על כל הריצפה ואני לידם עדיין המומה
הפעם הראשונה והללא ספק אחרונה שהלב שלי נגמר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
