היו רגעים שהתחננתי בלב להרגיש את הציפורניים שלך ננעצות בי

היום יצא לי לעצור ולחשוב למה כל כך חיכיתי שתכאיב לי

ואולי חסרות לי ההלקאות העצמיות האלה

חסר לי שכואב לי.

אני שומעת אותו מחייך כשהוא לוחש לי מילים ישנות ואני רק רוצה לנשום בכוחות עצמי אבל הוא נופל עלי מבעד לעיניים וזה מעכל לי את העור ונותן למבט שלו אפשרות לחדור אלי ביתר קלות
אני רוצה להכיל את כולו, להכיל הכל עד שכבר לא ישאר מקום לכל מה שהיה פה פעם
רק לפני כמה דקות.

הוא שואל אותי איך קוראים לי

-

אני תמיד תוהה למה הוא פוסח על המילים שלי

אף פעם לא מוכן להתמקד בהן

לפעמים זה נראה שהוא רוצה אותן

אבל בשורה התחתונה כל מה שהוא עושה נראה כמו לברוח

ולהתחמק

ואיכשהו דעתו חשובה לי

ואני לא מבינה למה זה נראה כאילו הוא מפחד לתת לי כל תשומת לב שהיא לא בסודי סודות

תוהה

היא אולי ישנה

אבל

אני כלכך אוהבת