מציקה לי הקלות שבה אפשר לוותר עלי
זה אפילו לא ספציפי
אני פשוט תמיד רוצה להיות יותר
אני רוצה להשאר
תמיד
אני רוצה להיות משמעותית
לא יודעת אם בשביל הנתינה
לא
זה נורא אגואיסטי
אבל אני רוצה להיות משמעותית
בשביל ההרגשה
שיש בי מספיק
כי לבד אני לא מסוגלת לתת לעצמי את כל זה
אני צריכה אחרים
שיתנו לי להרגיש משמעותית
אני לא אוהבת שמוותרים עלי בקלות.
דברים שלא ידעתם עלי
אומרים לי שאני נשמעת בת 12. אני לא נשמעת בת 12, הקול שלי סבבה לאללה.
הבושם שאני שמה מתוק
אני הולכת לאט, פשוט כי לרוב אין לי לאן למהר ואם אין לאן למהר אז אין טעם למהר. אז אני הולכת לאט.
אני יושבת ישיבה מזרחית 90% מהזמן. גם אם רואים לי את התחתונים וגם במסעדות.
אני ישנה על הבטן ואני גנבת שמיכות.
המצברוח שלי כשאני קמה מאוד רנדומלי, אבל כעצה כללית אני למשל לא הייתי ממליצה להציק לי
אני מדברת עם הידיים ועם הגבות ועם העיניים
כשאני צוחקת אני דומעת
אני אוהבת עם כל הגוף
סקס אני מעדיפה בעמידה
אני מובכת בקלות נורא, מובכת בשבילי ומובכת בשביל אנשים ובאופן כללי מבוכה מבוכה מבוכה
אני רוקעת ברגליים כשאני רוקדת או זזה מהטוסיק
אני מחבקת מלמטה
אני צועקת במלא זעם
ובוכה רק בשקט
אני לא חסידה גדולה של מגע וספייס זה דבר שאני שומרת עליו בקנאות
אני נסגרת בקלות
אני מעסיקה את עצמי בבעיות שאין לי דרך לפתור באמת
ומנסה להתעלם מהבעיות שרק צריך להחליט לפתור
אני אוהבת לגעת לעצמי בחזה כי זה מרגיע, זה פשוט צעצוע נפלא.
אני אוהבת כשכואב ובו זמנית לא אוהבת כאב.
האמת שחשבתי מה יקרה אם זה לא יחזור
אם זה ישאר ככה
מת
לא אהבתי את מה שחשבתי עליו.
זה יהיה חבל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
