אוך אני לא יכולה יותר.

אין עוד אף בנאדם בעולם שאני יכולה לדבר איתו כל כך הרבה ושלא ימאס לי בסופו של דבר

שתמיד ישארו לנו נושאי שיחה, שתמיד יצחיק אותי(חוצמיונתן אבל גם איתו יש לי תקופות יובש).

אתה היחידי שיכול להיות גם חברהכיטוב וגם חברחבר, שזה הדבר הכיטוב שאפשר אי פעם.

ואתה כלכך חרא מניאק, אתה מציב לכולם כ-ז-ה רף גבוה שאף אחד בחיים לא יצליח לעבור, וגם אם כן אני אהיה כלכך מסנוורת מהמדיהימיות(המצאתי מילה אומג) שלך אני אפילו לא אשים לב. לא שזה בעיה, גם ככה אף אחד אחר לא רצה רוצה ירצה אותי, אבל אני פשוט לא רוצה להישאר לבד ככה.גם כשאתה מאחורי המסך אני יכולה לדעת שיש לך את הצחוק הכי כיפי שיש, את החיוך הכי סקסי שיש ואת המבט הכי ממיס שיש, אתה כזה הכי-הכי שיש.

ומי יכול עליך? מי הגבר שבגברים שיעפיל עליך? מי יעיר אותי מפנטזיית ה'זה עוד יקרה, כשנהיה גדולים פשוט..' ויראה לי שיש חיים מעבר אליך? מי יקח לי את היד ויתן לי עתיד-הווה חדש שבו אני לא אצטרך לחזור אל העבר ולהסתכל עליך? מי יעז בכלל להתחרות בך כשכשלונו כמעט מובטח מראש?

מי יסכים להתמודד איתי? מי יהיה מוכן לקבל את כל השגעונות והשריטות שלי? מי יבין אותי גם כשאני שותקת? ומי ידע מה אני רוצה כשאני בעצמי לא יודעת? ומי יסדר לי את הבלאגן בראש כאילו זה היה כלכך פשוט? ומי יאהב אותי גם כשיש לו חברה אחרת? ומי יהיה המק-דרימי(חוחו, האנטומיה של גריי מישהו?) במקומך?

מי יציל אותי מההתמכרות הספק-נוראית ספק-מדהימה שלי אליך?

מי יהיה מוכן להכנס בראש בקיר ולהלחם עלי ועל המקום בלב שלי?

כי זה ברור לי, שלי? אין כוח לעשות משהו כזה.

כוס אמק, אף אחד.

גם אני לא הייתי מנסה אם הייתי מישהו אחר.

אינעל המרחק.

you're my McDreamy and I can be your McKabab.

אני חייבת להפסיק לכתוב לך פוסטים, אני מרגישה סופר רגישה ומעצבנת.

בוהו.

אתמול היה סופר רע

מחקתי את מה שהיה כתוב כאן

מחקתי את מה שהיה כתוב כאן