אני לא מאמינה שזה קרה אני לא מאמינה שאני כלכך מטומטמת אני לא מאמינה שהאמנתי לך אני לא מאמינה שנפלתי בפח הזה אני לא מאמינה שלרגע הרגשתי אני לא מאמינה שלשניה חשבתי אני לא מאמינה שעשית לי את זה אני לא מאמינה שאמרת את זה אני לא מאמינה ששיחקת ככה אני לא מאמינה שאתה שוב גורם לי להרגיש קטנה כל כך אני לא מאמינה שאתה יכול להיות כזה דוחה אני לא מאמינה שפעם היינו אני לא מאמינה שזה גרם לי להתגעגע אני לא מאמינה שאפילו אמרתי אני לא מאמינה שחיכיתי כמו מטומטמת אני לא מאמינה שלא ישנתי בגלל זה בלילה אני לא מאמינה אני לא מאמינה אני לא מאמינה

בא לי לבכות מרוב עצבים, א' כי היה מישהו שרק היה דומה לאסף, סתם דומה פשוט סתם סתם סתם דומה.

ב' בגלל אופק, פשוט מעצבנת אותי כל הסיטואציה הזאת וזה שאני לא מצליחה להחליט אם אני רוצה להדחיק ולהתעלם מזה וממנו, או לחזור לדבר איתו כמו פעם.

אין לי כוח אפילו לחשוב על זה, אני עצבנית ועל סף בכי כל הזמן ונמאס לי למען האמת.

אבל זה מגיע לי, בסה"כ אני הכנסתי את עצמי לסרטים האלה ועכשיו בעיות שלי.

אני אוהבת לכתוב עם שמות, זה נותן לי להרגיש חופשיה יותר. לא איכפת לי כבר מי קורא כאן (כל עוד זה לא אבא שלי, כמו בפעם הקודמת), שיעלבו שלא יעלבו כבר אין לי זין כל כך למרות שנראה לי שאין כאן באמת מישהו שקורא פה.

להלהלהזההכלכיאתשמנהלהלהלה.הלהלהלהנמשתאיכלכלההזהלהלהל

"..אז בואי נצעק

ונלך אל המקומות ששם טבעי הרעש

ואפחד לא נרגע

והתשוקה

להשרף מבלי למות זה

כשרון לדעת

ואהבה, אהבה.."

[כבר היה פה, תחפשו איפשהו]