אתם יודעים נו, כשהכל מתערבב ולא יודעים לאיזה יחס לצפות ואיזה רגעים יהיו הפעם ועם מה אני אצא מהיום הזה אחרי הכל ואיזה תחושה אני אקבל שוב מכל החרא הזה ומה יהיה הפעם ולעשות את זה או לא? כי בתכלס אף אחד לא יכול להבטיח לי כלום, יכולהיות שעוד שניה משהו שעשיתי אתמול והלך פיצוץ יהיה כמו לירות לעצמי ברגל עכשיו(הי, אני חושבת שהיום הוכיח את זה..אבל רק בערך), וזה מעצבן כי אני לא יודעת למה לצפות! ואני אוהבת לדעת לקראת מה אני הולכת, אני אוהבת עקביות אני אוהבת לדעת אני שונאת את זה בדיוק מאותה הסיבה שאני מפחדת מהחושך, אני לא יכולה להיות במצב שאני לא יודעת מה קורה סביבי זה מלחיץ ומעצבן ומפחיד אותי ואני מתחילה להזות והכל מתפקשש כי אני מפחדת ולא עושה כלום או כן עושה ונדפקת חזק כאילו ממש נמרחת על הריצפה כמו איזה מסכנה ובוכה למה עשיתי ואיזה טמבלית ואז אני מאשימה אחרים לא את עצמי למה מה אני טמבלית?! כל השאר טמבלים ואני כועסת ולא מדברת ויעני ברוגז וכאלה ובלהלבלה ואני כועסת ובעצבים וכולי בגעגועים ועל קוצים ולעשות את זה או לא נו מה לעשות את זה או לא וחולמת על זה בלילה ומתחרפנת עם זה ודופקת את הראש כי לא יודעת מה לעשות בדיוק כמו פעם כי הרי פעם שעברה התאכזבתי אז למה לי לנסות שוב בשביל להתאכזב שוב אז לא מנסה ואז עובר מלא זמן ושוכחים כבר מהכל ואז פתאום ברגע של קלות דעת כן עושה את זה כמו טמבלית ומתאכזבת אבל כמו יתוש שנדבק למנורה כמעט נהנת מהכאב הזה כמעט דורשת את ההתעללות הזאת אז חוזרת שוב ולאט לאט מתרגלים שוב לשגרה המוזרה הזאת של שוב ואז שוב החוסר ידע וללכת בחושך להיות כמו עיוורת שוב ודיי אני לא רוצה את זה יותר זה מחרפן לי ת'צורה כאילו מה הקטע מה?

אתם יודעים? נו.

ואו הייתי חייבת להגיד את זה

באסה שאי אפשר לכתוב שמות i hate sheelot

אני אוהבת לכתוב כאן עם שמות, כי זה נותן לי מקום להתפרק עד הרגע שנאי אחליט לגשת עם זה לאנשים מסויימים, ועכשיו כשקשה לי זה בעצם קצת חוסם אותי, אבל אני פסדר.

(L) אני אוהבת.