אתמול ביום כיפור ראיתי עם כל החברים את העונה ה10 של חברים

היה קטע שרוס מחזיק לרייצ'ל את היד ואומר לה לא לסוע, והיא נוסעת. וזה הזכיר לי קצת את אותו היום בת"א, וזה אפילו גרם לי לבכות, אבל זה נבלע בבכי של סיגל ושל שרון אז זה בסדר.

היא : ניתקתי קשר עם אסף היום

הוא : למה?

היא : ככה

היא : רציתי להגיד לך פשוט

היא : לא יודעת למה

פשוט הייתי צריכה הלגיד את זה בקול, לדעת שזה אמיתי. איכשהו הפעם זה נראה לי גדול יותר ואמיתי יותר מאשר הפעמים הקודמות. אולי הפעם זה נכון, אולי הפעם באמת נמאס לי היחס הזה. וזה מוזר לי, כי בחופש הגדול אסף ידע להתייחס אלי כמו נסיכה יפה מאוד, אבל כשיש עוד דברים בתמונה פתאום אני מקבלת מעמד של עוד חבר שאפשר להתייחס אליו כאל סתם.

יריב חמוד, הוא גורם לי להרגיש טוב עם עצמי. במקום מסויים אני גם מרגישה שהוא חושב כמוני, ככה שזה גורם לי להרגיש בטוחה עם עצמי שזאת לא רק אני שחושבת ככה.. אם זאת טעות לפחות זאת לא טעות שרק אני הייתי עושה. גם כיף לי שוב לקבל אסמסים על הבוקר, לדעת שמישהו חושב עלי. עם אסף אני כבר לא יכולה להיות בטוחה כבר דיי הרבה זמן, ואופק אין מצב שעוד חושב עלי ומעבר לזה אין עוד בנים מבחינה כזאת בחיים שלי. כלומר, יש כל מיני שיצא שקיבלתי מהם פתאום סמס, אבל זה היה רק כי הם התלהבו באותה שניה מהעובדה שיש להם את המספר שלי.

אני עוד מעט אלך להתאבל קצת, כי בכל זאת קשה לי. אבל אני חושבת שאני אתגבר מהר יותר הפעם

אני דיי שונאת את אסף, אפילו שאני עדיין מאוד מאוד אוהבת אותו. אולי זה באמת הסוף.

וברגעים כאלה, כמו עכשיו, אני רוצה שכולם יתפסו שלושה מטרים ממני, ושאף אחד לא יגע בי או יחבק אותי

אני לא יודעת מה להרגיש כרגע, ואני לא רוצה שיגעו בי.

[מחקתי]

עריכה [23:58]

הסתובבתי בבית והרגשתי ריקה יותר. אתה כבר לא מסתובב אחרי בבית, אתה כבר לא שוכב לידי על הספה.

אתה כבר לא איתי, אתה כבר לא חלק ממני. ומשהו בי מתחנן לבכות, להתאבל על האובדן הזה אבל הגוף לא יבכה עליך יותר. מעין מאגר דמעות שיש לכל אחד בחיים שלי, ואתה כבר ניצלת את שלך עד תום.

מפחיד אותי הבלעדיך, כי אני לא מכירה את עצמי בלעדיך. אני ממש מקווה להסתדר.