אין לי כוח לזה יותר
כבר שבעתי ממשחקים כאלה
אני כל הזמן אומרת אבל לא אומרת
מתרוקנת אבל הכל עדיין כבד לי
בא לי לצרוח לך את זה בפנים, בנאדם עיוור שכמוך
מה יעיר אותך? מה?
פשוט שמישהו יגיד לי ואני אעשה את זה
הלוואי הכל היה כמו בסרטים
שהייתי יוצאת בסערה מהדירה והיית רץ אחרי בגשם עד אלי הביתה
אח"כ פשוט היית מנשק אותי לאט ואז חמש דק' אח"כ כבר היה 12 בבוקר ושנינו בלי בגדים כשאתה מאחר לעבודה ואני לא יודעת איפה לקבור את עצמי.
היינו קמים בשקט ולא מדברים, כל אחד מתלבש בדממה מפחידה כזאת, דממה שנותנת לי להרגיש כאילו הכל טעות מבחינתך. היית יוצא מהדלת וחוזר אחרי כמה דק' רק בשביל לנשק אותי, כי זאת לא הייתה טעות מבחינתך.
זאת גם לא הייתה טעות מבחינתי אם רצית לדעת, אבל אתה כבר מזמן לא כאן.
ואח"כ במשך דקה או שתיים תתנגן מוזיקת רקע יפה וכיפית, ויראו המון קטעים שלנו כזוג מאושר, בפארק הולכים מכות על הדשא או בהצגה טובה. מאכילים אחד את השניה וקוראים ספר במיטה.
המוזיקה הייתה משתנה למשהו קצת איטי יותר, רומנטי ונוגע כשיראו קטעים שלנו בוחרים צבע למפות בחתונה, אותי מודדת שמלה ואת החברות שלי מתעללות בך, את הנשיקה בחופה ואת חיוך החניכיים הגדול שלי.
אחרי חצי שעה כשהשיא מגיע - איומים לגירושים - והסוף העצוב - המוות הפתאומי שלי או שלך, את היסורים של הבנזוג הנותר ואת בקשות הסליחה החוזרות ונשנות שלו מישהי מעבר למסך תמחה דמעה כשהיא כותבת עלינו ביומן האינטרנט שלה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
