מה אני חושבת על החורף? זאת חרא עונה. פשוט חרא עונה. הכל אפור ועצוב ומדכא

וכל הרגישים למיניהם יוצאים החוצה לרחובות כי הגשם 'מנקה, מטהר, נפלא, קסום' וכל שאר הקראפ הפואטי הזה, זבל שהם מוכרים לעצמם. רוצים להתנקות? אלוהים ישמור, תיכנסו למקלחת.

באביב הפרחים פורחים, בקיץ הפרחים פורחים, לא בחורף. בחורף לא משנה לאן תסתכל; למעלה למטה ימינה שמאלה קדימה אחורה, הכל יהיה אפור. אפור כהה אפור בהיר אפור לייט, זה כ"כ לא משנה. אפור מלוכלך כזה, איפה הניקיון שמביא איתו הגשם עכשיו?

לפעמים אני מרגישה כאילו אנשים כופים על עצמם לאהוב את החורף כי זה טרנדי, זה מגניב לאהוב את החורף. לכתוב עוד פוסט על 'יאי אפשר להתכרבל מתחת לפוך, לאכול קרמבו ולשתות שוקו חם' או פוסט עמוק ומרגש על איך הם יצאו לעמוד בגשם והרגישו איך כל החטאים שלהם נשטפים הלאה אל תוך הביוב, איך הם מרגישים נקיים וטהורים ויופי-די-דו. לקבל 20 תגובות על "אני אוהבת חורףף יש קרמבו חיחיחי"[קרמבו זה לא באמת טעים. הביסקוויט ממש תפל, לא?] או יותר גרוע, לשמוע ילדה בת 10 אומרת "את כותבת כלכך בוגר לגילך ובצורה כלכך עמוקה".

אז בסדר, אני מודה - גם לי יצא לרקוד ריקודי גשם כשהגשם הפתיע אותי ואת החברים באמצע ביתהספר, הרמתי ידיים וקפצתי ושמחתי ורקדתי, זה נפלא להשטות בגשם - אבל מכאן ועד "אני אוהב ללכת בגשם כי אף אחד לא רואה שאני בוכה" המרחק ממש גדול. אוהבים כלכך חורף? אז למה לבכות למה?

צאו מהבועה הזאת של לאהוב את החורף זה מגניב, זה יעשה אותי מגניב ועמוק ורגיש ואפל ומסתורי ודכאוני, ואני יכולה להמשיך עוד הרבה, אבל העיקרון הוא שפשוט תפסיקו, דיי! אם לא הייתם כאלה פעם, לצאת לבכות בגשם ולכתוב על זה פוסט שמתיימר להיות נוגע ועצוב גם לא יעשה אתכם כאלה. אוף, זה פשוט עושה לי חררה.

עכשיו קצת פניה אישית ממני לחורף, אני מתחננת בכל לשון של בקשה - אני לא רוצה להיות חולה כל החורף שוב. בשנתיים האחרונות אני מוצאת את עצמי כל חורף מחדש מרותקת למיטה/ספה עם הררי טישוים מסביב.

אז בסבתאשך, פעם אחת תן לי חורף שקט.

אה, ותעזור לי למצוא מישהו לנשק בסליבסטר, סתם בשביל שאני לא ארגיש עלובה שאני לבד.

[יוחזר הקיץ לאלתר]

עריכה

אני חושבת שאנשים מפספסים פה נקודה ממש מהותית

הלו? זה הבלוג שלי. זאת במה שבה אני יכולה להגיד את מה שבא לי

רק הדיעה שלי קובעת כאן, שלי ושל אלה שמסכימים איתי. מי שלא מסכים איתי מיותר בבלוג הזה וזה פשוט ככה.

כולכם גזענים בהכחשה, צבועים שכמוכם. אני רוצה לראות אחת מכן, אחת! כונפות דו פרצופיות וחסרות הערכה עצמית, יוצאת עם פועל תאילנדי/פיליפיני/וואטבר.

אף אחד מכן לא תגיד כן להצעה כזאת, כי עמוק בפנים אתן גזעניות אבל משקרות לעצמכן כי האמת כואבת. אז סתמו, לא אתן ולא הדעות שלכן נחשבות כאן, אתן נחותות וחסרות זכות להביע את הדעה שלכן. אם בכלזאת החלטתן לעשות את זה, אין לי ממש מה לעשות חוץ מלשבת ולצחוק על הפטתיות שלכן. אני אולי לא אוהבת תגובות נאצה, אבל עם כל יפי הנפש למיניהם כאן בישראבלוג אין לי בעיה להתמודד.

-נמחק-נמחק-נמחק-נמחק-נמחק-נמחק-נמחק-נמחק-נמחק-נמחק-נמחק- 

לולי.