כל כך מתחשק לי להפסיק להחביא הכל, להפסיק להתחבא. לקום ולהגיד לך הכל

כמה שאתה פוגע, כמה שאתה שובר לי הכל. אתה חצוף, אתה בן אדם מרושע וחצוף.

שום דבר אף פעם לא טוב בשבילך, לא משנה מה אני עושה זה אף פעם לא מספיק

אתה תמיד מאוכזב, תמיד מיואש

כולנו הרי מזלזלים, שקרנים, לא מתחשבים, מהקטן עד לגדול

אתה שה תמים, בכלום לא פשעת, אלה אנחנו שמתאכזרים והורסים לך את החיים, אנחנו חרא של ילדים

תמיד נמאס לך לחיות כאן, נמאס לך מהזוהמה נמאס לך מכולם

קום, לך.

"מוח דליל" "גועל נפש"

פעם אחת עצרת לחשוב על מה שיוצא לך מהפה? פעם אחת חשבת שאולי 'יום גרוע' זה לא תירוץ מספק ללהגיד דברים כאלה? פעם אחת עברה לך בראש המחשבה שאולי אני כן נפגעת ממה שאתה אומר?

מדבר עלי כאילו אני לא שם, אם אחד מאיתנו לא בסדר זה לא חשוב,בימלא אני אקבל את הצעקות, זה בסדר לולי הכי גדולה היא תשא באחריות של כולם.

בושה וחרפה, להתבייש בי פשוט, איזו בת גרועה איזה חינוך גרוע איפה נכשלת איפה?

ובכל זאת, אין בי שום כוונה להגיד לך דבר מהדברים האלה

אתה כל כך אטום, כל ניסיון שלי לענות לך תוך כדי גשם הצעקות שנוחת עלי כל כמה שעות פשוט גורם לך להפסיק לדבר איתי כמה ימים, אין שום ניסיון או רצון לנסות להבין, לעצור שניה ולהקשיב

אתה תמיד מתעצבן שאנחנו בטוחים שאנחנו יודעים יותר טוב, אבל אתה זה שתמיד חושב שהוא יודע יותר טוב, כשלפעמים הידע הספציפי שלי בנושא מסויים, מקרה מסויים או כל דבר אחר יותר נרחב משלך

לפעמים בעניינים מסויימים אני יותר מבינה ממך.

כאן למשל, אני יותר מבינה ממך. אני יותר רגישה ממך,

וזאת בדיוק הסיבה שאני לא אגיד לך את זה

כי אני יודעת שזה לא יוביל לשום שינוי מחשבתי שלך, שום הירהורים וחשבון נפש, זה יוביל לריב וכעס (נזרק לאוויר כרגע:"איזה גועל נפש איך הם מסוגלים לחיות ככה נמאס לי"), נטירת טינה מצידך ושוב צעקות של "לא מבקש ממך יותר כלום, את אל תבקשי ממני, אל תפני אלי, את עצמאית, אין לי שום קשר אליך יותר".

אין לי עניין באבא כמוך, אין לי עניין בחיים כאלה

אני לא רוצה לגור כאן יותר.

לולי.

פוסט שימחק.