היום נעלתי את עצמי בפני עצמי.
לפעמים אני מפחדת שמרוב .. בררנות, לא ישאר לי אף אחד. אני כל הזמן פוחדת שימאס.
אני כל הזמן.. פוחדת. יש לי תמיד .. הסתייגויות. בורחת.
רעש של .. מים זורמים, ואור דרך העפעפיים שמעוור למרות הכל
ואני כמעט בטוחה שרואים את הדופק שלי מבעד לחולצה
ואני כמעט בטוחה שרואים את המחשבות שלי דרך האוזניים
ואני כמעט בטוחה שרואים את הלב מפריש רגשות לוורידים
ואני כמעט בטוחה שאני רוצה כבר להגיד.
אני רוצה לשבור הכל ולצאת החוצה להרגיש באמת שמש ולנשום באמת אוויר ולחשוב מחשבות עד הסוף ולהרגיש ולא לקטוע הכל כשזה נהיה.. אמיתי.
אבל.
למה תמיד הכל נגמר אצלי באבל?
"תאהב אותי"
["ויש לה משהו כזה בעיניים שצובט אותך מאחורי הציצי וגורם לך לרצות לאהוב רק אותה, אבל אתה יודע שאי אפשר כי זה שורף."]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
