אחרי עצירות ארוכה.

כבר אין לי לאן לברוח
כיוון שהכתובת היחידה שהכרתי
עברה דירה שלשום
אל העולם שאף פעם לא הכרתי
אל העולם שתמיד
דלתו הייתה סגורה בפניי

ורעש הלב שלי שנשבר
מהדהד שעות באוויר הקר של הים
שבוכה איתי על
האובדן

כי אני הקוקיה שוויתרה על הכל
שתרמה את הנוצות ושמה טבעת על
כנף עירומה

ואין תרופה לבועה שנשברת
ואין מרפא לכאב של געגוע
בגשם עומדת מחכה שתגיע, שתיגע
ואין קול ואין עונה
רק רעש סטטי של דמויות שפעם
אהבו פה לפני

יש לי ציפור קטנה בלב,
והיא בוכה על גורלה המר
אף קרן שמש לא חודרת
את הכלוב שסביבה נסגר
ורציתי לצעוק לה תביני
חופש זה בכלל לא העניין
של גודל הכלוב
זה בכלל עניין של פרספקטיבה
אבל הייתי צריכה לשמוע את זה בעצמי

צועקת אל הכרית את כל
מה שאתה אמור לשמוע
כל מה שאני תמיד מפחדת להגיד
קונטרול Z קונטרול Z קודח לי במוח
רק שלא תראה באמת מי אני
רק שלא אדע מי אני באמת

 מסע חיי בכדור פורח
נקטע באכזריות בגלל שקים
שקים של זכרונות

נשמה של פיל בגוף של דג
וזה הכי לא נעים להיקרע מבפנים
ונפילות שקטות כואבות יותר
אז תלכי רק על הקווים, רק על הקווים
כדי שהוא יחזור כבר מהמילואים

חכם סיני זקן אמר לי
שאפשר לראות גם כשסוגרים את העיניים
ועם השנים למדתי
שאותך אפשר לראות רק כשסוגרים
אפילו שתמיד אמרת לי
שאני קסם, שאני חידה
אתה תמיד היית התעלומה הכי גדולה
מבין שניינו

שעון החול לא מפחיד אותי
ולא איכפת לי להיקבר בתוכו
כי השיר שלי ישאר לנצח
גם אני אהיה חלק מהרעש הסטטי
הקר והמכני
שתמיד ידע לחמם לי את הלב

[באמת באמת שלי.]