תמיד חשבתי שהכל הסיסמאות האלה של "אני אולי מחייך אבל אני גוסס מבפנים" הם סתם זעקה לצומי, ניניני רע לי אני מסכן

אבל אני כל הזמן חושבת לאחרונה על זה שאני עצובה

אני באמת באמת עצובה

ומצד שני אני מחייכת, אני צוחקת אני נהנת

אבל אני כל הזמן עם תחושה כבדה כזאת של אני עצובה ובהלבלהל

ואני מרגישה כלכך יללנית והיא פשוט סתם מתלוננת שקשה לה כי מה כבר קשה לה

הרי הכי חשוב שהיא בסדר, שהיא בריאה ושלמה ושהכל טוב אצלה

אין לה זכות להתלונן, סתם ילדה קטנה שרוצה צומי אז היא בוכה

כלום לא רע אצלה, הכל בסדר

הכל פשוט מצויין