זה כמו להגיד לעצמי לא לחשוב על חמור

הרי ברור שאני חושבת רק על החמור

[ועל העור שלו ושלי והריח ועל כמה שזה היה לי אז נכון ומי יודע אם היום זה עוד נכון לי]

יש בי לאחרונה

תחושת אי שקט

כאילו יש הרבה

מה לומר ומעט

דרכים לומר את

זה וזה כלכך

מתסכל כי זה

פשוט נאגר בי

אני מנסה לאחרונה להחיות קשרים ישנים מהעבר ולצערי אני מגלה שוב ושוב שלזמן שעובר יש השלכות.

הם לא השתנו, הם התפתחו. רק אני נשארתי ילדה קטנה.. מסרבת להיפרד מההגדרה ומהפריבילגיות שמתלוות אליה אך מתביישת ומוחה כשמגיעות הסנקציות השליליות של המעמד.

אין לנו דבר במשותף עוד, היא גדולה ואני.. אני ילדה קטנה.

והיא כלכך זרה וכלכך רחוקה ושוב אני מסתכלת על אנשים מלמטה ושוב אני הולכת כי אנשים גדולים בחיים לא יבינו, לעד יזלזלו ולנצח יהיו בטוחים שהם טובים יותר.

אני לנצח ילדה קטנה.

-מילה קטנה על שיר

היו רגעים שעוד אמרתי לעצמי שזה יכול לעבוד

הוא כלכך לא מה שאני מחפשת

כלכך לא-

אני חושבת שהכי פגע בי היה הרגע שהיא אמרה "אני רק בנאדם מהמסנג'ר"

היא כרגע נכנסה לתוך הרשימה הזאת, רק אנשים מהמסנג'ר.