השניה שמפרידה בין קריאה להבנה

מספיקה לי כדי להתכסות בשכבה אדומה-ורודה חמה

מספיקה לו כדי להתעורר ולעשות רעש שוב, לשכנע אותי שלא.. לא להאמין. כי מי יכול?

צוחקת על עצמי, לפני שאחרים יעשו את זה.

אני פשוט לא רוצה להאמין יותר, מבחינתי it's all a lie

רגש אמיתי לא חושפים, מכאן, שכל חשיפה היא חשיפה של שקר, תעתוע כלשהו שאם לא אזהר

יפיל.

כבר כלכך נמאס לי מהפחד הזה

מהלזהר כל הזמן, חשדנות וחוסר אמון בכל דבר

נמאס לי כלכך לחיות בתוך קופסא.