כל פעם מחדש להתרגל.. היא לא תעמוד יותר בצפירה - ולא בגלל שהיא לא רוצה, והיא לא תבוא ביום העצמאות לראות זיקוקים - היא לא מסוגלת להיות ערה וצלולה יותר מכמה שעות.. והיא לא תענה רוב הזמן,היא כבר בקושי שומעת ו.. ולא בטוח שהיא תזכור.
היא לא תעיר אותי בבוקר ולא תבוא לצעוק בצהריים ובטח שלא תבוא לתת נשיקה בערב
ותסלחו לי כולכם שאני לא רוצה לדבר על אף חייל
כי סבתא שלי מתה, והיא עדיין חיה.
[עוד ארבעה ימים שנה..:
"סבתא? סבתא?"
"תעזרי לי לקום"
"סבתא אל תדאגי יהיה בסדר"
"תעזרי לי לקום"
"הלו? אני צריכה אמבולנס..דחוף"
"עם מי את מדברת?"
"תרגעי תפסיקי לבכות, לאן אמבולנס"
"אני צריכה אמבולנס דחוף"
"תעזרי לי לקום"
"סבתא אל תקומי אל תזוזי יהיה בסדר"
"עם מי את מדברת"
"אמבולנס"
"למה אמבולנס?"
"בשבילך סבתא
אל תקומי סבתא לא"
"תקראי לאח שלך שיעזור לי לקום"
"לא לא סבתא אל תזוזי סבתא בבקשה"
"איפה אתם?"
"אנחנו ב... תבואו מהר"
"מה קרה לה?"
"היא לא יכולה לקום, היא מדברת אבל ממלמלת"
"כואב לה משהו?"
"סבתא כואב לך?"
"תעזרי לי לקום"
"סבתא כואב לך משהו?"
"עם מי את מדברת?"
"סבתא כואב לך משהו?"
"לא"
"לא לא כואב לה"
"היא נושמת בסדר?"
"כן"
"האמבולנס בדרך"
"מהר, בבקשה"
כמה בכי.
איכס
יום
מגעיל
אני
צריכה
חיבוק.
10.5.07]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
