על שאריות זכרונך האדום, וולס עיוור רוקדת, נושמת את חופש חסרונך

שלשלאותי בצד נחות והירח מחייך

מצטרף גם הוא למחול הדמיוני

של נפשי על גג בניין אל מול הכלום והשמיים, שנוכחותי חסרה להם כמו שהם חסרו לי.

                                             עלטה סביב

                                             הלוואי שאתה מקשיב

                                             אולי, אולי, אולי

                                             אתה בא וחוזר אלי