אני כועסת, לא עליך אלא על עצמי.

אתה החולשה הכי גדולה שלי. הנה, אמרתי את זה

רק כי אני יודעת שזה כבר לא משנה הרי אתה יודע לבד, לא היית צריך לשמוע את זה ממני.

תמיד היית מבין קצת יותר ממני, תמיד ידעת לקלוט אותי ואני טיפשה. כלכך טיפשה שנתתי לך אפשרות לקרוא אותי ככה, כל כך מפגרת שנתתי לך להבין כמה אני חלשה לידך וכמה אתה פשוט יותר חזק ממני כשזה.. כשזה מגיע לרגעים כאלה.

ואני כועסת, לא עליך אלא על עצמי.

"ידע זה כוח", אתה יודע ומנצל. כל מה שאפשר, כל שניה שאפשר אתה מנצל אפילו שאתה יודע, אתה יודע שאני חלשה ושבכלל לא בטוח שאני אקום אחרי כל זה, אפילו שאתה יודע שמבין שנינו לי יותר קשה אפילו שאתה יודע כמה פעמים ניסיתי ונשברתי וניסיתי ונשברתי ו..דיי. אולי אתה סתם בוחר להתעלם? אולי אתה לא חכם כמו שנדמה לי ואתה לא שם לב מה אתה עושה?

אני פשוט לא מצליחה לתפוס אותך כדמות רעה, כל כמה שאני צועקת וכועסת ומקללת ומאחלת לך עתיד שחור(או שלא יהיה עתיד בכלל..) אני לא מצליחה לתת לך משקל של דמות מרושעת אצלי במוח.

ופעם ראשונה אסף, שלא חזרתי. לא נסוגתי ולא הרמתי ידיים מההחלטה הזאת, פעם ראשונה שלא חשבתי וקיוויתי וחלמתי על רגע מסויים ו.. הפעם זאת לא אני שלא מרפה.

זה אתה שמחזיק לי בחולצה וגורר אותי למטה. ואולי הדימוי המתאים הוא בכלל דוחף כי.. כי מה רע לך אסף? מה רע לך שם למעלה איתה? גם לי מגיע לא לחיות על ההודעות האלה גם לי מגיע משהו מעבר ואתה יודע שאני לא מסוגלת להתקדם כשאתה כאן אתה יודע.

הכל אתה יודע.

ואני כועסת, לא עליך אלא על עצמי.

"killing me softly with his words" והלוואי המשפט בכלל לא היה נוגע בי והלוואי המילים שלך לא היו נוגעות בי אבל כוסאמק אסף, אתה אשכרה מכבה אותי. אני בנאדם כלכך מדהים וגם אתה, גם אתה. אתה באמת כלכך מקסים ומתחשב ומתוק עם כל הפוזה הזאת של לשים זין על כולם ולא איכפת משומדבר אבל לפעמים אני מרגישה שאתה.. אתה, עם כל המקסימיות שלך, פשוט לא שם לב כמה אתה דורך עלי..

אולי אני מעדיפה לחשוב שאתה לא שם לב פשוט בגלל שאם אתה כן שם לב זה הופך אותך לבנאדם קר ומרושע, ואני לא מסוגלת לחשוב עליך ככה כי אני לא מכירה אותך ככה.

אני באמת מרגישה שזה משחק בשבילך, כאילו אתה באמת לא מבין עד כמה חשוב לי להמשיך כמו שאתה הצלחת להמשיך כמה אני רוצה להתקדם ולא להתקע עליך כל החיים שלי. המילים שלך כלכך קרות וריקות מרגשות וזה גומר אותי מבפנים להרגיש שזה לא יותר מהתגרות אצלך.

ואני כועסת, לא עליך אלא על עצמי.

שכשמגיע אסמס אני עדיין מחייכת.

רק בשביל להרגיע את הרוחות בבלוג - זה הפוסט הראשון שנכתב על אסף מבין כל אלה שהייתם משוכנעים שהם עליו