טוב טוב טוב ושיהיה שיהיה שיהיה. אין לי מילים אחרות לנסח אותך, אתה פשוט כזה. כל פעם מחדש הנשימה שלי נעצרת ואני אומרת לעצמי הנה.. זה סופסוף קורה, וזה לא קורה ואני שוב מכריזה ש"זהו, אני מוותרת.. יש זריחות שלא נועדו לעיניים שלי" ואז אנחנו נפגשים ואני בטוחה שאני רואה קרן אור כלשהי, אבל לא. פשוט לא. מתי באמת אעבור לזריחה אחרת?

*אסף אפלטוני, אני חושבת שאין דבר יותר מספק מזה*

[אנחות-הייאוש שלו, וכל הגיצים והניצוצות מחיכוך/התנגשות של שתי מתכות ו.. הקול הקטן הזה שאומר דיי, אסור.. לא הפעם, זה לא משחק חכם. את לא תפסידי, אבל גם לא תשיגי כלום.. כלום.

ובכלל, זה כלכך כלכך מסוכן כלכך כלכך כלכך כלכך מסוכן לי(אלא מי? לו? מה יש לו להפסיד? זאת את שנכנעת בקלות).. מתנגחים אחד בשניה ("את בטח זועפת עלי עכשיו") וזהירות, לא לאבד אצבע או.. או את עצמי איפשהו בשיחה. את עצמי.]