אני קוראת ויודעת, שאין קשר.

אני קוראת ויודעת שרק לפני שנה וקצת קראתי.

והסומק משתלט לי על הפרצוף, בין אם בעקבות המילים(מבוכה, לכלוך) או שבכלל מכעס.. אני לא יודעת.

אולי בכלל כל ההודעה הייתה רעיון לא מוצלח במיוחד אולי אני מתחרטת אמאמאמאמאמאמא.

יש לנו שקט כזה שגורם לגבות שלי להתקרב ולהתאמץ, שקט מתוח כזה.

יש לנו. ללללללללללללנננננננננננוווווווווו כאילוווווווו הוא פההה ויודע ומקשייבבבב ואני אומרתתתתתתתת וכל פעם מה שיש לו להגיד זה "פסה" "טוב" "אוקי" "וואטבר" אז כוסאמשלך. שיגלגל את זה בנייר כסף וידחוף לתחת.

אני לא יודעת אם זאת אדישות או התנשאות או שזה פשוט מובנה כבר, ולא באלי בנתיים לדעת

כי זה מן פיסת פאזל כזאת שלא מתאימה לי.