אני לא אוהבת להגיד. אתמול הוא אמר לי שאלה עקרונות טיפשיים שלי שקבעתי בגיל 14, וזה לא נכון, אני פשוט לא אוהבת. וזה מעבר ללא אוהבת, אני ממש מפחדת להגיד את זה, מפחדת שמשהו ישתבש אחר כך שמשהו שלא יהיה בשליטתי יקרה ואני אתחרט כי זאת בחירה שעשיתי ותוצאה שאני גרמתי לה ותוצאה שאני בכלל לא רוצה ואם יש לי אפשרות לעצור את זה אז למה לא?

אני שונאת להגיד את זה כי אחר כך זה נהיה אמיתי, ואי אפשר להכחיש ואי אפשר לברוח מזה וזה יושב עליך כמו שני טון נוצות, וכן, נוצות. נוצות כי זה מתאים כי אני יודעת למה אני מתכוונת וכי אני כלכך מפחדת.

וכן, אני לא סומכת על אף אחד מספיק בשביל להגיד לו את זה כי אחר כך הוא יזכור את זה והוא ידע את זה והוא יוכל להשתמש בזה לאיזו מטרה שהוא רוצה ולחשוב עלי מלא דברים לא יפים ואוף

אני לא רוצה להגיד לאף אחד יותר שאני אוהבת אותו.